נאמר בפרשת וירא: "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח", ובגמ' מבואר שאשת לוט נהפכה לנציב מלח, אולם יש שפירשו שהכוונה שסדום נהייתה נציב מלח[1].
שנו בברייתא: "ת"ר הרואה מעברות הים.. ואשתו של לוט.. על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום". וביארו בגמ': "על אשתו (של לוט) אומר ברוך דיין-האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר-הצדיקים. א"ר יוחנן אפילו בשעת כעסו הקב"ה זוכר את הצדיקים שנא'.. ויזכור א-להים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה", וכ"פ השו"ע[2].
אלא שיש להקשות למה הרמב"ם השמיט דין זה. ועוד הקשה השער-הציון שברכת דיין-האמת זה כשמצטער מהדבר, ומה הצער שיש בראיית אשת-לוט, ובפרט שהיא לא מעם ישראל. עוד הקשה בקול-התורה והרי אין מברכים דיין-האמת על האבות ושאר נקברים, ומאיזה טעם יש לברך דווקא עליה[3].
ואפשר להסביר כך, שברכת דיין-האמת מברכים כשרואים אדם שמת או ס"ת שנשרף, אולם יש לברך רק אם נמצאיפ בעת המיתה/השריפה. אולם לגבי הרואה ערי-ישראל בחורבנן- מברכים דיין-האמת גם כשרואה החורבן אלפי שנים אחר ההחרבה. ואפשר שזאת משום שחובה עלינו לבנות מקום החרבן, וכל זמן שאותו מקום בא"י נשאר בחורבנו- הרי שזה כאילו כעת נחרב.
ולפי' הברכה אינה רק על אשת לוט, אלא היא על החרבן שנעשה בא"י בערי סדום- שנעשה משום חשיבות א"י, כדברי הרמב"ן. וז"ל המאירי: "ראה הככר שנהפכו בו ערי סדום ושניצל משם לוט ושנעשית בו אשתו נציב מלח.. ועל אשתו מברך ברוך דיין-האמת", הרי שהברכה על ערי סדום החרבים[4].
למעשה חז"ל קבעו שהרואה אשת-לוט צריך לברך 'דיין-האמת', ויזכור קדושת א"י ושמקום שהיה כולו משקה וכגן ד'- נהפך למקום מלח שא"א להצמיח בו.