שלום רב, יש לי שאלה: האם יש להתפלל בשלומה של מלכות גם במלכות שאינה שומרת תורה ומצוות?
תפילה
עליכם השלום!
כתוב במלכים א (סוף פ"ח): "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עימו וכו' שבעת ימים ושבעת ימים
ארבעה עשר יום. ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב וגו'".
היום השמיני המדובר הוא בשמיני עצרת (עי' מו"ק ט. וברש"י על פס' סה) ומבואר שהם בירכו את המלך לפני שהלכו.
ומכאן למדו בתוספתא (סוכה פ"ד, מ"י): "יו"ט אחרון של חג פייס לעצמו וכו' ברכה לעצמו שנ' 'ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך".
ובגמרא בסוכה (מז:) אמרי' שמיני רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב, פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו וכו' ברכה בפני עצמו.
ופרש"י (בד"ה ברכה): "ברכה לעצמו, את יום השמיני, ובתוספתא משמע שמברכין את המלך והכי גרסי' לה ברכה בפני עצמו שנ' ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך".
וכן ביומא בדף ג. כתב רש"י (בד"ה ברכה): "ברכה לעצמו, ברכה שהיו מברכין לתפלת חיי המלך כמפורש בתוספתא דסוכה וכו'". וכעי"ז הוא כתב בר"ה (ד: בד"ה ברכה): "ברכה, לעצמה מברכין היו את המלך זכר לחנוכת הבית וכו'". וכ"כ בחגיגה (יז. בסוד"ה פז"ר קש"ב).
וכן דעת הארחות חיים (שמיני עצרת סימן מד) ותוס' ר"י הלבן (יומא ג. בסוד"ה פזר).
וכתב המאירי (סוכה שם בד"ה ברכה): "ויש מפרשים ברכת המלך שהיו מברכין אותו בכל יו"ט" .
והוסיף התוס' ישנים (יומא ג. בד"ה רגל): "ואין לדחות דויברכו את המלך היינו מלכו של עולם, דבמו"ק (ט.) דריש ליה בהדיא גבי שלמה".
וכתב התוס' רבינו פרץ (ר"ה ד: בד"ה בית): "רש"י ד"ה ברכה לעצמה וכו' בחיי המלך, נ"ב גליון, מכאן סמך למנהג שלנו שאנו עושין בשמחה תורה חתן תורה וחתן בראשית ומברכין אותם, תוס' שנץ, ע"כ".
ואכן ההפטרה של שמיני עצרת, אמרו בגמרא (מגילה לא.) שהיא פרשיית ויעמוד שלמה, שיש את הפסוק הנ"ל. וכן קוראין כיום ביו"ט שני של שמיני עצרת בחו"ל.
רבינו תם (תוס' ביומא ג. בד"ה פז"ר, תוס' בר"ה ד: בד"ה פז"ר, תוס' בסוכה מח. בד"ה רגל ותוס' בחגיגה יז. בד"ה פז"ר) חולק על רש"י ומפרש שברכה הכוונה בברכת המזון ובתפילה שמזכירין את החג.
וכן דעת הרי"ף (סוכה כג.), הרא"ש (סוכה פ"ד סו"ס ה), המחזור ויטרי (סימן שפד), העשרת הדברות (לבעל העיטור, הלכות הלל) וכן בפירוש הקדמון (יומא שם) וכ"נ מהרמב"ן (סוכה שם בד"ה ורגל).
א"כ לדעת רש"י ועוד הרבה ראשונים היו מברכים את המלך ביו"ט, ומשמע שיש לזה חשיבות גדולה, כמו שאר הפז"ר קש"ב.
והנה בירמיה פרק כט נאמר: "ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא וכו' כה אמר ד' וכו' לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה. בנו בתים ושבו ונטעו גנות וכו' קחו נשים והולידו בנים ובנות וכו' ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ד' כי בשלומה יהיה לכם שלום".
א"כ הנביא אמר להם להשתקע בבבל ולדרוש בשלומה ולהתפלל בעדה "כי בשלומה יהיה לכם שלום". וכתב הרב יוסף נחמיאש (בפירושו על ירמיה על פסוקים אלו): "על דרך הוי מתפלל בשלומה של מלכות, כי בעוד משך הגלות שלום הגויים שאנו יושבים בארצם ושלום אדמתם הוא שלומנו". וכ"כ המצו"ד (שם).
וכתב המעם לועז: "ולימוד הוא לנו שנראה ונרגיש ששלום העיר הוא גם שלומינו וכו' ואין זה מתוך אהבה להם, אלא מתוך תועלת לכם כי בשלומה יהיה לכם שלום. ועל זה הדרך אמרו הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שבמשך הגלות שלום הגויים ושלום אדמתם הוא שלומנו, אבל לאחר חורבן בבל היה להם יותר שלום שנגאלו מן הגלות".
ובעזרא פרק ו מסופר שהמצאו מגילה שיש בה את ציווי כורש על בניית המקדש, ובה כתוב ליתן לישראל בע"ח לקרבנות ועוד דברים, ונאמר שם (פסוק י): "די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי". דהיינו שיהיו מקריבים לאלוהי השמים ומתפללים לחיי המלך ובניו.
וכתב בספר מאור עינים (אמרי בינה ריש פרק נה): "ובעזרא ו מצאנו איך דריוש המלך קיים את מכתב כורש וכו' ואין ספק כי דברו זה הוקם בכל תוקף כאשר העיד עליו היוסיפון לרומיים ספר יא".
וכתבו בדעת המקרא (שם): "מנהג זה להקריב ולהתפלל בשלום המלכות התקיים גם בימי הסילוקידים ובראשית שלטון הרומאים ועד היום נהוגה תפלה לשלום המלכות והשליט בחגים ומועדים".
ואף מספרים חיצוניים ניתן ללמוד על זה.
שבספר ברוך (בן נריה) בפרק א כתוב: "אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן וכו' בשנה החמישית בשבעה לחודש עת לכדו הכשדים את ירושלים וישרפה באש וכו' וכל העם בכו בכי גדול ויצומו ויתפללו אל ה' וכו' ויכתבו להם את הדברים האלה: הנה אנחנו שלחים לכם כסף וקניתם בו עלות ואשמים וקטורת ומנחה להקריבם על מזבח ד' אלוהינו. והתחננו בעד חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו למען יאריכון ימיהם כימי השמים על הארץ. וה' יגדיל כחנו ויאיר עינינו לחיות בצל נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו ועבדנו אתם כל ימי חיינו ומצאנו חן בעיניהם. התפללו גם אל-ה' אלוהים בעדנו כי חטאנו לו וחמתו לא סרה ממנו עד היום וכו'".
הרי שאמר להתפלל אל נבוכדנצאר המלך של ארצם (גרו בבבל), למרות החרבן שעשה!
בספר מקבים א (פרק ז) שמתואר שמה שניקנור נס לעיר דוד אחר מלחמתו נגד יהודה החשמונאי. וכתוב (פסוקים לג-לח): "ואחר הדברים עלה ניקנור אל הר ציון ויצאו מן הכהנים מבית המקדש ומזקני העם לשאול לו לשלום ולהראותו את העולה המקרבת בעד המלך. ויהתל בהם וילעג להם ויטמאם בגאון וישבע באפו לאמר וכו' כאשר אשוב בשלום ושרפתי את הבית הזה וכו'. ויבואו הכהנים ויעמדו לפני המזבח וההיכל ויבכו ויאמרו וכו' עשה נקמה באיש הזה ובמחנהו וכו' ואל תתן להם תקומה". (ובאמת בקרב הזה נפל ניקנור ראשון).
הרי שתחילה הם דרשו בשלומו ובאו להראות לו שמקריבים קרבנות בעד המלך. ובגלל שניקנור לעג בהם ונשבע להחריב הבית הם התפללו לנפילתו, כפי שאכן קרה.
וכן כתוב בספר הנ"ל, בפרק יב: "וירא יונתן כי העת תעזור וכו' וישלח לרומי לקיים ולחדש איתם את האהבה וכו' וילכו לרומי וכו' ויקבל יוחנן וכו' ויקח את האגרות וכו' הואלנו לשלוח את האיגרת אליכם לחדש אחווה ואהבה לבלתי התנכר אליכם וכו' ואנחנו בכל עת בלי הרף בחגים ובשאר ימי מועד נזכירכם בהביאנו קרבנות ובתפילות כראוי ויאה לזכור אחים וכו'".
הרי שגם פה מוזכר שבחגים מתפללים ומקריבים להצלחת המלכות.
וכעי"ז מובא בספר מאור עינים (שם) אלא שנוסף שמה: "אנחנו בימי החגים זוכרים אתכם על הקרבנות וכו', ועוד יותר מזה כי לא על האדונים והאוהבים בלבד, אבל גם על יושבי תבל כולם אנחנו מתפללים לאלהינו שימשוך עליהם חסד" .
ובתולדות מלחמות היהודים עם הרומאים (ספר ב פרק י סעיף ד) כתב: "וכאשר ענוהו היהודים וכו' כי אסור עליהם להציג תמונת סמל אלהים וכו' השיבם פטרוניוס: הן גם עלי לשמור את פקודת אדוני וכו' א"כ מלחמה לכם בקיסר! היהודים השיבוהו כי הם מקריבים פעמיים ביום זבחים לשלום הקיסר ועם הרומאים וכו'".
ובמאור עינים (שם) כתוב זאת קצת שונה, וז"ל: "באגרת אשר שלח אגריפס מלך היהודים אל הקיסר קאיוס הנזכר לבקש מלפניו שלא ישים תמונתו במקום הקודש כתב לאמר: אדונינו המלך הלא היהודים נודרים בעד שלוות מלכותך ומקריבים מנחות בזביחת עולות לא לבד בימי החגים המפורמים כי גם בקרבנות אשר יום יום נקריב לאלהינו".
ועוד כתב שמה: "כי גם פעמים רבות בלתי הזבחים הנעשים על העדה בכלל או על יחידים בפרט אנחנו מקריבים עולות מיוחדות לכבוד הקיסרים מה שלא נעשה בעד כל זולת אשר על הארץ".
ובקדמוניות היהודים (ספר יב פרק ב סעיף ו) מסופר שאלעזר כה"ג שלח ברכה למלך תלמי, וא"ל שנשמח במה שיועיל לו, ושהקרבנו קרבנות לך ולאחותך ושהתפללו ההמון ע"מ שתשמר מלכותך, ע"ש. וע"ע בקדמוניות היהודים (ספר יא פרק ח סעיף ה) לגבי שנתנו לאלכסנדר מוקדון להקריב קרבנות להצלחתו.
וכן עי' תולדות מלחמות היהודים (ספר ב פי"ז סעיף ב) שמובא שאלעזר ביטל קרבן הקיסר. וכתב על זה: "והדבר הזה היה ראשית המרד ברומאים כי בטלו היהודים במעשים האלה את קרבן הקיסר, ואף כי הרבו הכהנים הגדולים וחשובי העם לדבר על לבם לבל יפרו את החק להקריב זבחים לשלום המושלים וכו'".
וכן כתוב (מובא שם) שהיהודים אשר באסיאה שלחו להורקנוס הכהן ושרי יהודה ספרים ומנחה לאמר: "קחו את אשר שלחנו אליכם לכבוד אלהינו והתפללו בעד חיי אדונינו אבגוסטו קיסר רומי וחיי חברו מרקאנטוניאו".
וכן בספר החשמונאים (מובא במאור לעינים, שם): "בבוא אליאודורו שר צבא סיליקוס מלך יון מחמת שמעון איש ימיני אשר כמו כן הסית את המלך לשלול את כבוד עושר המקדש, חניו כה"ג בהתחננו אליו א"ל: אדוני השר הלא דין ודברים אין לך להזיק את המקום הזה אשר בו אנחנו יום יום מתפללים בעד המלך ובניו ואוהביו שיתמיד האלוהים עליהם שלוה ונחת".
ובספרו נגד אפריון (ספר שני) נכתב על זה: "אבל אמרנו לו אחר שכוונתך הוא לזכרון נעשה לך שתי זכרונות, האחת שנניח חשבון בריאת העולם ונחשוב לזמנך, והשנית שכל הכהנים הנולדים בשנה הזאת יקראו אלכסנדרוסיס. ובכל הענינים אנו מכבדים הראוים לכבוד, ואנו מקריבים קרבנות על חייהם משל צבור, אף על פי שבדין תורתנו אין אנו יכולין להקריב משל צבור על יחיד, אבל המלכים והקסרים אנו מחשיבים אותם כצבור, ומקריבים אנו על חייהם מדמי צבור".
והנה בספר המלאכות של קאסיוס (פרק מד) כתוב: ואיסידורוס איש בליעל ומלשין וכו' הוסיף לדבר: עוד תרבה לשנוא את (היהודים) וכו' אם יודע לך כי הם עוינים אותך ומחללים את שמך. כי בעוד שכל האנשים מזבחים זבחי תודה לשלומך, הנה האנשים האלה בלבד מסרבים לזבח וכו'. אז קראנו קול אחד: אדון קאסיוס דיבת שוא מוציאים עלינו, כי באמת הקרבנו גם אנו וזבחים גדולים הקרבנו וכו' אלא שרפנו את הזבחים כליל באש קודש, ולא פעם אחת בלבד אלא שלש פעמים. ראשית, כאשר לקחת בידך את רסן השלטון. שנית, כאשר שבת לאיתנך מן המחלה הקשה ההיא אשר נחלו עליה יחד עמך כל ארצות הישוב. שלישית, כאשר צפּינו מלאי תקוה לנצחונך על הגרמנים“ וכו'".
הרי מפורש כאן שהיו מקריבים להצלחת הקיסר.
כמו כן בתפילת המלך יהונתן רואים שבירכו את המלכות (היא מיוחסת לכ-100 שנה לפני חורבת ביהמ"ק) .
ובמאור עינים (שם) כתב: "גם הוא ידידה בספרו המתואר וכו' במתואר מן העולות כתב וז"ל: הנה קצת הקרבנות נעשים בעד עמנו וקצתם בעד המין האנושי כולו, כי האמנה שני התמידין עם המנחה והנסכים הם הודאה בעד כל בני האדם על טובות הבורא אשר יתן אותם ביום ובלילה. גם היוסיפון בשני נגד אפיאוני כתב: אנחנו זובחים ומרבים בתפלה ראשונה על יושבי תבל בכלל שימלאו כל טוב והצלחה וכו' ודבריו אלה תמצאם ג"כ לאיבסיביאו הקיסרי בהכנתו ספר ח' פ"ב כו'".
וכן עי' בפילון (פרק 40 אות 317) שאבגוסטוס ציווה להקריב מהכנסותיו כל יום קרבנות העולה. כמו כן, מצאנו שגוים מקריבים קרבנות בבית המקדש . ועי' במש"כ הרב משה אויערבך (סיני נא מעמ' לא).
ובדברי חז"ל מצאנו ג"כ על זה.
שנינו באבות (פ"ג מ"ב): "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו".
וכתב רש"י (בד"ה בשלומה): "כמו שנא' ודרשו את שלום העיר וכו' ואפי' באומות כמו שמצינו שישראל היו נודרים נדרים ונודבים נדבות עליהם, כמו שמצינו בשבעים פרים שהיו מביאים בחג על שבעים אומות (סוכה נה:)".
וז"ל רבינו יונה (שם): "ר"ל שיש לאדם להתפל על שלום כל העולם ולהצטער בצער של אחרים, וכן דרכן של צדיקים כמו שאמר דוד ע"ה (תהילים לג) ואני בחלותם לבושי שק וכו', שאין לאדם לעשות תחנוניו ובקשותיו לצרכיו לבד, אך להתפלל על כל בנ"א שיעמדו בשלום ובשלומה של מלכות יש לעולם נחת".
וכתב רבינו בחיי (בד"ה הוי): "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, א"צ לומר בישראל, אלא אפי' באוה"ע צריך להתפלל בשלום המלכות, כיון שאנו מסורים בידם ונשמרים ברשותם".
והוסיף: "שאלמלא מוראה, היו הבריות הורגין זה את זה וכשיש מלך בארץ שיתנהגו הכל על פיו ויהי מוראם עליהם ושופט אותם בצדק ה"ז תקון בני הארץ ותועלתם ומדת שלום שרויה ביניהם, ולכן צריך להתפלל בשלומה, וכ"כ בירמיה וכו'. וא"צ לומר היום בגלותינו שצריכין אנו להתפלל בשלומה של מלכות, שהרי אף בזמן מעלתינו ומלכותינו כשהיה בית המקדש קיים נצטווינו מן התורה להקריב קרבנות על אוה"ע והם 70 פרים בשבעת ימי סוכות, כדי לכפר על 70 אומות. ועוד שהיינו מתפללין עליהם, והוא שאמרו במדרש (תהילים קט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, ראויים אוה"ע לאהוב אותנו ולא די שאין אוהבין אותנו אלא ששונאין אותנו ואנו מתפללין עליהם וכו'. ועל זה אמרו שם (סוכה נה:) אוי להם לאוה"ע שאבדו ואינן יודעין מה אבדו בזמן שבהמ"ק קיים היה מזבח מכפר עליהם האידנא מאן מכפר עלייהו".
וכתב המאירי (שם): "דכל שאין שם מוראת מלכות כל אחד מתיירא מחברו להתנכל ולהתגולל עליו וכו' ולא סוף דבר במלכות ישראל, אלא אפי' בשל אוה"ע שהרי אפי' התורה רמזה לנו בהקרבת ע' פרים של חג וכו' ובספר עזרא (פ"ו) כתוב די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי".
ובמסכת ע"ז כתב המאירי (ד. בד"ה חייב): "חייב אדם להתפלל על שלומה של מלכות תמיד שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלענו". הרי שכתב שזה חובה ושתמיד יש להתפלל לזה.
ובמסכת שבת הוא כתב (יא. בד"ה לעולם): "לעולם יהא אדם מתפלל בשלומה של מלכות ולא יהרהר אחריהם אע"פ שראה לפעמים מצד פעולותיהם דברים שהם שלא כהוגן למראה עיניו אלא יהפך בזכותם ויכריעם לכף זכות כמה שאפשר לו שלא נתנה כונתם להיות נודעת לשעתה ודרך צחות אמרו אלו היו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים ושמים יריעות ובני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב חללה של רשות ר"ל עומק עצתם וכונתם והוא שנאמ' ולב מלכים אין חקר".
ובילקוט מדרש שמואל (שם) כתב: "והר"י אלמושנינו פרש כי בהיות שהרשעים אינם נמנעים מחטא רק מצד המורא מהמלכות, וכו' ולא אמר בשלום המלך רק המלכות, שהוא המשפט שהוא בכל מדינה ומדינה כי הצדק הוא שלום וקיום המלכות ובשלום המלכות והם אנשי המלכות העושים משפט וצדק יפחדו החוטאים".
עוד כתב: "ולב אבות כתב כי לא אמר התפלל רק הוי מתפלל, להורות שבכל תפילותיו ייחד התפילה על זה. ואמר בשלומה של מלכות לזרז גם אותם האנשים היושבים במדינה אשר מתנהגת בעצת שררה ומלכות מכמה זקנים ושופטים אשר יש ביניהם ראש אחד כו'".
והנה בגמרא יומא (סט.) אמרי': "והתניא 25 בטבת יום הר גריזים וכו' שבקשו כותיים את בית א-להינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו וכו' באו והודיעו את שמעון הצדיק וכו' לבש בגד כהונה וכו' כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? א"ל דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי, א"ל למה באתם? אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב, יתעוך גוים להחריבו? וכו'".
וכתב המהרש"א (שם בד"ה בית) שהם התפללו בשלום המלכות וכמו ששלמה אמר (מלכים א סוף פ"ח) שיתקבלו תפילות הנכרי בבית המקדש.
והשפת אמת (שם בד"ה דמות) כתב: "י"ל שהוא על דרך מש"כ הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'". וכ"כ בפירוש רבינו אליקים למסכת יומא (שם בד"ה עלי ועל מלכותך).
והוסיף השדה צופים (ירו' יומא עמוד פה, בסוד"ה שבעה) את מנהג קהילות ספרד לומר הנותן תשועה למלכים וכו'.
אחרי שראינו הרבה מקורות מהמקרא, מדברי חז"ל וממקורות נוספים, נביא כמה מדברי האחרונים.
כתב המאור עינים (לרב עזריה מן אדומים, באמרי בינה פרק נה, מדף פח.): "למען דעת כל עמי הארץ כי אנחנו שארית הפלטה כל ימי חיותנו גרים ותושבים בארץ לא לנו, חייבים ע"פ נביאי האמת וכפי מנהג האבות שהוא תורה להתפלל בשלומה של המלכות המושלת בנו, וכי לעת כזאת בפרט אשר עונינו הפיצונו בד' רוחות השמים יש לנו לשחר אל אל על שלום בני תבל לבל ישא גוי אל גוי חרב (והביא את ספר ברוך, ואת הפסוק בעזרא, וכמה מספרי יוסיפון ואת המשנה באבות) וכו' ואמנם מה שהוא יותר מזה כי לא בלבד על המלכות המושלת בנו, אבל על יתר המלכויות ג"כ אשר בימי ממשלתנו היו במספר מפקד האוהבים אותנו לא סרו אבותינו לבקש עליהו תחינה (והוכיח מספר המקבים, ומתפילת כ"ג ביוה"כ, וממש"כ בשם ידידיה והיוסיפון שהובא לעיל) וכו' ומעתה קורא משכיל לשם קדמוננו וכו' על מה שתקנו בתפלות וכו' מלוך על כל העולם כלו וכו' ויבין כל יצור וכו' לתקן עולם במלכות שדי וכו' וכן המנהג וכו' נמצא בקצת הקהלות לברך את שריהם וכל אבזריהו הוא באמת מנהג ותיקין וכו'. גם מה שכתוב בקצת התפלות להעביר ממשלת הזדון וכו' מן הארץ וכו' והוא שנבקש תקומת החולה בהסרת החולי וכו' וזה כדבר המשורר האלהי יתמו חטאים מן הארץ וכו' לעקור לא החוטאים אבל החטא והפשע וכו' ובהיות כל מה שזכרנו וכו' ונודע כי כל יתר הפלטה הנשארת בנו מפוזר וכו' הלא אין דרך לנטות בלבבנו להצלחת מלכות על מלכות, כי אוי להם לבריות בכל אחד שיפול וכו'. אשר על כן מצוה לשמוע דברי חכמים ועצות וכו' לשאת בעד המלכויות כלן רנה ותפלה שיסיר ד' מליבם כל תחרות ואיבה ויתן שלום בארץ כי הלא בשלומם ישפות גם לנו שלום וכו'".
כתב היעב"ץ (בהקדמה, ז:): "ועתה בעו"ה וכו' שגלתה השכינה עם ישראל ועליונים למטה וכו' נתלבש הניצוץ הקדוש בין האומות שישראל מפוזרים ביניהם, אכן נהיה כאורח נטה ללון אצל בע"ה כפרי וכו' ומתמציתן שותן ישראל האורחים עמה וכו' ע"כ צריך להתפלל בשלומה של אכסניא וכו' כי בשלומה יהיה לנו שלום אחר שהעוון גרם, מ"מ אנו מתפרנסים ממנה וצריך להמשיך השפע להם באופן שנקבל הטוב מהם כל זמן עבודתנו".
כתב הפנים יפות (שמות, ו. בד"ה ויש להבין): "אמרו חז"ל (ספרי יא, יב) בזמן שהיה א"י בישובה היה השפע יורד לא"י ומתמציתו לשאר ארצות, ובגלות בהיפך שהשרים מקבלים השפע וישראל שותים מתמציתם. ולכן צריכים אנו להתפלל בשלומה של מלכות ובשפעה הרב כדי שנוכל לינק מתמצותה וכו' שע"י תפילתנו הם מקבלים השפע, ואם לא יקבלו ח"ו אין לנו מקום לינק מתמציתה. וכל זה גורם (נגרם) מפני שאין אנו יכולין לקבל השפע בעצמינו. והטעם לזה כי אבותינו שקיבלו השפע מהשם ית' בעצמו, אפי' בחטא שאינו חמור כמו עוון נענשו ונסתלקו מפני הקדושה וכו', אבל כשאנו משועבדים תחת השרים מרוחקים אנחנו מן הקדושה וזהו אורך הגלות וכו'".
כתב הפלא יועץ (ערך מלכות): "ידוע שמצוה מדברי קבלה להתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ולכן יש להזהר לענות אמן אחר ברכת המלך שאו' הש"ץ בכל שבת כדי לקיים מצוה זו. וממנו ניקח שמצוה להתפלל על כל מי שמקבל הנאה ממנו. וכו' ודין הוא להתפלל בשלום חברו הישראלי וכש"כ בשלום החכמים והשופטים ושוטרים, שאלמלא מוראם ג"כ איש את רעהו חיים בלעו".
כתב המכתב סופר (ח"ב סו"ס א בסוד"ה מעתה, דף ה::): "פקע עיניך וראה כמה גדולה מעלת ברכת המינים וכו' אשר זה נסחה ולמלשינים וכו' ומלות זדון מהרה תעקר ותשבר וכו', באמת תפילה זו כוללת שנים מלכות שמים, ושנים מלכות הארץ ביחד, וקיום העולם ואושר הבריות תלויה בה וכו' ובתפילה זו אנו יוצאים ידי חובתינו שחייבו אותנו רבותינו הקדושים היה מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו שהיא חובה על כל יחיד ויחיד בתפילתו. וכל מי שיכול לחדש בה דבר כפי הרגל לשונו וטוהר לבבו ה"ז משובח".
כתב החת"ס (שו"ת, ח"ו סימן פד בד"ה ואם יאמר): "והנה אנחנו כשבויים מלחמות החרבן ומרוב חסדי ה' וכו' שמנו לחן ולחסד בעיני מלכי האומות והשרים אשר אנו מחוייבים לדרוש שלומם ולהתפלל עליהם ומבלי לשלם להם ח"ו רעה תחת טובה הרבה אשר גמלנו באלפים שנה, ואין ספק כי שכרם רב מאת ה' אשר אינו מקפח שכר כל בריה, אבל בכל זאת אין רע אם נוחיל ונצפה לשוב לאחוזת נחלתינו, והיה מן הטוב ההוא אשר ייטב ה' עמנו יהיה טוב גם לאוה"ע וכו' על דרך הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו וכו'".
כתב התפארת ישראל (אבות פ"ב אות ז): "בשלומה של מלכות, אפי' של אומות העולם וכו', והשם מלכות כולל גם זאת ההנהגה (קיסרות). ולכן הזהיר על זה משום שבשלום המנהיג תלוי הצלחת כל אדם, כמו שיעץ ריב"ז בזמן החורבן. ולא לבד מלכות, אלא גם כל מנהיג בעירו ועדתו נקרא בשם מלך והוה מתפלל בשלומם כדי שיהיה להם מנוח לפקח על טובת הכלל. ומהאי טעמא עושין מי שבירך בכל שבת לפו"מ (לפרנס ומנהיג), ונאמר יה"ר בכל יום קריאת התורה בעד לומדי התורה לבעבור כי הם נושאי הנרות לפני בני דורם להנהיגם בדרך ישרה".
כתב באגרות ר' יצחק אלחנן (סימן קה): "עלינו החיוב להתפלל בשלום אדונינו הקיסר וכו' ובשלום כל יועציו ושריו מגדול ועד קטן וכו' כמו דאמרו וכו' הוי מתפלל וכו' (והביא הפס' בירמיה והגמ' ביומא סט). וע"פ דין תורה אנו מחוייבין בכבוד המלך וכו' וכמאמרם וכו' (כתובת קיא) שהשביע הקב"ה אותנו שלא ימרדו במלכות, וכן קי"ל דינא דמלכותא דינא וכו'".
בשו"ת תורה לשמה (סימן שצה) נשאל אם מותר להשבע לשקר בראש מלך גוי ממלכי אוה"ע. וענה: "ודאי דבר זה אסור, ואע"פ שאין זה הנשבע תחת ממשלתו, מ"מ אסור דהא אנחנו מחוייבים להתפלל בעד המלך ואע"פ שהוא גוי כמש"כ התנא הוי מתפלל וכו' וכש"כ דאין לישבע בראשו או בחיוו לשקר. והא דארז"ל גבי יוסף הע"ה כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה, התם שאני כי פרעה מלבד שהיה עוע"ז היה עושה עצמו אלוה וכו' ומאחר שהיה עושה עצמו אלוה גרע טפי דמותר לזלזל בו בהסתר וכו'. ועוד איכא ראיה ברורה כו'".
לסיכום: ראינו שלהרבה ראשונים ברכת המלך היא היתה ברכה מיוחדת בשלום המלכות שהיו מברכים ביו"ט. כמו כן ראינו שמספרים ירמיה ועזרא משמע שיש לברך בשלום המלכות, וכמו כן התבאר מדברים חז"ל על חשיבות זה, וכן מהספרים החיצוניים מורכ שהיו נוהגים כן, ומכן המקורות הנ"ל מתבאר שאף במלכות הרשעה היו מתפללים כן (ואולי ניתן להוסיף בברכה לשלומה ג"כ לשובה לדרך הטוב. וכן מתבאר מכמה מדברי האחרונים שהבאנו.
כל זה לגבי מלכות בעלמא, אמנם לגבי מלכות ישראל בא"י, על אחת כמה וכמה, ובמקו"א נדבר בזה.
כתוב במלכים א (סוף פ"ח): "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עימו וכו' שבעת ימים ושבעת ימים
ארבעה עשר יום. ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב וגו'".
היום השמיני המדובר הוא בשמיני עצרת (עי' מו"ק ט. וברש"י על פס' סה) ומבואר שהם בירכו את המלך לפני שהלכו.
ומכאן למדו בתוספתא (סוכה פ"ד, מ"י): "יו"ט אחרון של חג פייס לעצמו וכו' ברכה לעצמו שנ' 'ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך".
ובגמרא בסוכה (מז:) אמרי' שמיני רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב, פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו וכו' ברכה בפני עצמו.
ופרש"י (בד"ה ברכה): "ברכה לעצמו, את יום השמיני, ובתוספתא משמע שמברכין את המלך והכי גרסי' לה ברכה בפני עצמו שנ' ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך".
וכן ביומא בדף ג. כתב רש"י (בד"ה ברכה): "ברכה לעצמו, ברכה שהיו מברכין לתפלת חיי המלך כמפורש בתוספתא דסוכה וכו'". וכעי"ז הוא כתב בר"ה (ד: בד"ה ברכה): "ברכה, לעצמה מברכין היו את המלך זכר לחנוכת הבית וכו'". וכ"כ בחגיגה (יז. בסוד"ה פז"ר קש"ב).
וכן דעת הארחות חיים (שמיני עצרת סימן מד) ותוס' ר"י הלבן (יומא ג. בסוד"ה פזר).
וכתב המאירי (סוכה שם בד"ה ברכה): "ויש מפרשים ברכת המלך שהיו מברכין אותו בכל יו"ט" .
והוסיף התוס' ישנים (יומא ג. בד"ה רגל): "ואין לדחות דויברכו את המלך היינו מלכו של עולם, דבמו"ק (ט.) דריש ליה בהדיא גבי שלמה".
וכתב התוס' רבינו פרץ (ר"ה ד: בד"ה בית): "רש"י ד"ה ברכה לעצמה וכו' בחיי המלך, נ"ב גליון, מכאן סמך למנהג שלנו שאנו עושין בשמחה תורה חתן תורה וחתן בראשית ומברכין אותם, תוס' שנץ, ע"כ".
ואכן ההפטרה של שמיני עצרת, אמרו בגמרא (מגילה לא.) שהיא פרשיית ויעמוד שלמה, שיש את הפסוק הנ"ל. וכן קוראין כיום ביו"ט שני של שמיני עצרת בחו"ל.
רבינו תם (תוס' ביומא ג. בד"ה פז"ר, תוס' בר"ה ד: בד"ה פז"ר, תוס' בסוכה מח. בד"ה רגל ותוס' בחגיגה יז. בד"ה פז"ר) חולק על רש"י ומפרש שברכה הכוונה בברכת המזון ובתפילה שמזכירין את החג.
וכן דעת הרי"ף (סוכה כג.), הרא"ש (סוכה פ"ד סו"ס ה), המחזור ויטרי (סימן שפד), העשרת הדברות (לבעל העיטור, הלכות הלל) וכן בפירוש הקדמון (יומא שם) וכ"נ מהרמב"ן (סוכה שם בד"ה ורגל).
א"כ לדעת רש"י ועוד הרבה ראשונים היו מברכים את המלך ביו"ט, ומשמע שיש לזה חשיבות גדולה, כמו שאר הפז"ר קש"ב.
והנה בירמיה פרק כט נאמר: "ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא וכו' כה אמר ד' וכו' לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה. בנו בתים ושבו ונטעו גנות וכו' קחו נשים והולידו בנים ובנות וכו' ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ד' כי בשלומה יהיה לכם שלום".
א"כ הנביא אמר להם להשתקע בבבל ולדרוש בשלומה ולהתפלל בעדה "כי בשלומה יהיה לכם שלום". וכתב הרב יוסף נחמיאש (בפירושו על ירמיה על פסוקים אלו): "על דרך הוי מתפלל בשלומה של מלכות, כי בעוד משך הגלות שלום הגויים שאנו יושבים בארצם ושלום אדמתם הוא שלומנו". וכ"כ המצו"ד (שם).
וכתב המעם לועז: "ולימוד הוא לנו שנראה ונרגיש ששלום העיר הוא גם שלומינו וכו' ואין זה מתוך אהבה להם, אלא מתוך תועלת לכם כי בשלומה יהיה לכם שלום. ועל זה הדרך אמרו הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שבמשך הגלות שלום הגויים ושלום אדמתם הוא שלומנו, אבל לאחר חורבן בבל היה להם יותר שלום שנגאלו מן הגלות".
ובעזרא פרק ו מסופר שהמצאו מגילה שיש בה את ציווי כורש על בניית המקדש, ובה כתוב ליתן לישראל בע"ח לקרבנות ועוד דברים, ונאמר שם (פסוק י): "די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי". דהיינו שיהיו מקריבים לאלוהי השמים ומתפללים לחיי המלך ובניו.
וכתב בספר מאור עינים (אמרי בינה ריש פרק נה): "ובעזרא ו מצאנו איך דריוש המלך קיים את מכתב כורש וכו' ואין ספק כי דברו זה הוקם בכל תוקף כאשר העיד עליו היוסיפון לרומיים ספר יא".
וכתבו בדעת המקרא (שם): "מנהג זה להקריב ולהתפלל בשלום המלכות התקיים גם בימי הסילוקידים ובראשית שלטון הרומאים ועד היום נהוגה תפלה לשלום המלכות והשליט בחגים ומועדים".
ואף מספרים חיצוניים ניתן ללמוד על זה.
שבספר ברוך (בן נריה) בפרק א כתוב: "אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן וכו' בשנה החמישית בשבעה לחודש עת לכדו הכשדים את ירושלים וישרפה באש וכו' וכל העם בכו בכי גדול ויצומו ויתפללו אל ה' וכו' ויכתבו להם את הדברים האלה: הנה אנחנו שלחים לכם כסף וקניתם בו עלות ואשמים וקטורת ומנחה להקריבם על מזבח ד' אלוהינו. והתחננו בעד חיי נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו למען יאריכון ימיהם כימי השמים על הארץ. וה' יגדיל כחנו ויאיר עינינו לחיות בצל נבוכדנצר מלך בבל ובלשצר בנו ועבדנו אתם כל ימי חיינו ומצאנו חן בעיניהם. התפללו גם אל-ה' אלוהים בעדנו כי חטאנו לו וחמתו לא סרה ממנו עד היום וכו'".
הרי שאמר להתפלל אל נבוכדנצאר המלך של ארצם (גרו בבבל), למרות החרבן שעשה!
בספר מקבים א (פרק ז) שמתואר שמה שניקנור נס לעיר דוד אחר מלחמתו נגד יהודה החשמונאי. וכתוב (פסוקים לג-לח): "ואחר הדברים עלה ניקנור אל הר ציון ויצאו מן הכהנים מבית המקדש ומזקני העם לשאול לו לשלום ולהראותו את העולה המקרבת בעד המלך. ויהתל בהם וילעג להם ויטמאם בגאון וישבע באפו לאמר וכו' כאשר אשוב בשלום ושרפתי את הבית הזה וכו'. ויבואו הכהנים ויעמדו לפני המזבח וההיכל ויבכו ויאמרו וכו' עשה נקמה באיש הזה ובמחנהו וכו' ואל תתן להם תקומה". (ובאמת בקרב הזה נפל ניקנור ראשון).
הרי שתחילה הם דרשו בשלומו ובאו להראות לו שמקריבים קרבנות בעד המלך. ובגלל שניקנור לעג בהם ונשבע להחריב הבית הם התפללו לנפילתו, כפי שאכן קרה.
וכן כתוב בספר הנ"ל, בפרק יב: "וירא יונתן כי העת תעזור וכו' וישלח לרומי לקיים ולחדש איתם את האהבה וכו' וילכו לרומי וכו' ויקבל יוחנן וכו' ויקח את האגרות וכו' הואלנו לשלוח את האיגרת אליכם לחדש אחווה ואהבה לבלתי התנכר אליכם וכו' ואנחנו בכל עת בלי הרף בחגים ובשאר ימי מועד נזכירכם בהביאנו קרבנות ובתפילות כראוי ויאה לזכור אחים וכו'".
הרי שגם פה מוזכר שבחגים מתפללים ומקריבים להצלחת המלכות.
וכעי"ז מובא בספר מאור עינים (שם) אלא שנוסף שמה: "אנחנו בימי החגים זוכרים אתכם על הקרבנות וכו', ועוד יותר מזה כי לא על האדונים והאוהבים בלבד, אבל גם על יושבי תבל כולם אנחנו מתפללים לאלהינו שימשוך עליהם חסד" .
ובתולדות מלחמות היהודים עם הרומאים (ספר ב פרק י סעיף ד) כתב: "וכאשר ענוהו היהודים וכו' כי אסור עליהם להציג תמונת סמל אלהים וכו' השיבם פטרוניוס: הן גם עלי לשמור את פקודת אדוני וכו' א"כ מלחמה לכם בקיסר! היהודים השיבוהו כי הם מקריבים פעמיים ביום זבחים לשלום הקיסר ועם הרומאים וכו'".
ובמאור עינים (שם) כתוב זאת קצת שונה, וז"ל: "באגרת אשר שלח אגריפס מלך היהודים אל הקיסר קאיוס הנזכר לבקש מלפניו שלא ישים תמונתו במקום הקודש כתב לאמר: אדונינו המלך הלא היהודים נודרים בעד שלוות מלכותך ומקריבים מנחות בזביחת עולות לא לבד בימי החגים המפורמים כי גם בקרבנות אשר יום יום נקריב לאלהינו".
ועוד כתב שמה: "כי גם פעמים רבות בלתי הזבחים הנעשים על העדה בכלל או על יחידים בפרט אנחנו מקריבים עולות מיוחדות לכבוד הקיסרים מה שלא נעשה בעד כל זולת אשר על הארץ".
ובקדמוניות היהודים (ספר יב פרק ב סעיף ו) מסופר שאלעזר כה"ג שלח ברכה למלך תלמי, וא"ל שנשמח במה שיועיל לו, ושהקרבנו קרבנות לך ולאחותך ושהתפללו ההמון ע"מ שתשמר מלכותך, ע"ש. וע"ע בקדמוניות היהודים (ספר יא פרק ח סעיף ה) לגבי שנתנו לאלכסנדר מוקדון להקריב קרבנות להצלחתו.
וכן עי' תולדות מלחמות היהודים (ספר ב פי"ז סעיף ב) שמובא שאלעזר ביטל קרבן הקיסר. וכתב על זה: "והדבר הזה היה ראשית המרד ברומאים כי בטלו היהודים במעשים האלה את קרבן הקיסר, ואף כי הרבו הכהנים הגדולים וחשובי העם לדבר על לבם לבל יפרו את החק להקריב זבחים לשלום המושלים וכו'".
וכן כתוב (מובא שם) שהיהודים אשר באסיאה שלחו להורקנוס הכהן ושרי יהודה ספרים ומנחה לאמר: "קחו את אשר שלחנו אליכם לכבוד אלהינו והתפללו בעד חיי אדונינו אבגוסטו קיסר רומי וחיי חברו מרקאנטוניאו".
וכן בספר החשמונאים (מובא במאור לעינים, שם): "בבוא אליאודורו שר צבא סיליקוס מלך יון מחמת שמעון איש ימיני אשר כמו כן הסית את המלך לשלול את כבוד עושר המקדש, חניו כה"ג בהתחננו אליו א"ל: אדוני השר הלא דין ודברים אין לך להזיק את המקום הזה אשר בו אנחנו יום יום מתפללים בעד המלך ובניו ואוהביו שיתמיד האלוהים עליהם שלוה ונחת".
ובספרו נגד אפריון (ספר שני) נכתב על זה: "אבל אמרנו לו אחר שכוונתך הוא לזכרון נעשה לך שתי זכרונות, האחת שנניח חשבון בריאת העולם ונחשוב לזמנך, והשנית שכל הכהנים הנולדים בשנה הזאת יקראו אלכסנדרוסיס. ובכל הענינים אנו מכבדים הראוים לכבוד, ואנו מקריבים קרבנות על חייהם משל צבור, אף על פי שבדין תורתנו אין אנו יכולין להקריב משל צבור על יחיד, אבל המלכים והקסרים אנו מחשיבים אותם כצבור, ומקריבים אנו על חייהם מדמי צבור".
והנה בספר המלאכות של קאסיוס (פרק מד) כתוב: ואיסידורוס איש בליעל ומלשין וכו' הוסיף לדבר: עוד תרבה לשנוא את (היהודים) וכו' אם יודע לך כי הם עוינים אותך ומחללים את שמך. כי בעוד שכל האנשים מזבחים זבחי תודה לשלומך, הנה האנשים האלה בלבד מסרבים לזבח וכו'. אז קראנו קול אחד: אדון קאסיוס דיבת שוא מוציאים עלינו, כי באמת הקרבנו גם אנו וזבחים גדולים הקרבנו וכו' אלא שרפנו את הזבחים כליל באש קודש, ולא פעם אחת בלבד אלא שלש פעמים. ראשית, כאשר לקחת בידך את רסן השלטון. שנית, כאשר שבת לאיתנך מן המחלה הקשה ההיא אשר נחלו עליה יחד עמך כל ארצות הישוב. שלישית, כאשר צפּינו מלאי תקוה לנצחונך על הגרמנים“ וכו'".
הרי מפורש כאן שהיו מקריבים להצלחת הקיסר.
כמו כן בתפילת המלך יהונתן רואים שבירכו את המלכות (היא מיוחסת לכ-100 שנה לפני חורבת ביהמ"ק) .
ובמאור עינים (שם) כתב: "גם הוא ידידה בספרו המתואר וכו' במתואר מן העולות כתב וז"ל: הנה קצת הקרבנות נעשים בעד עמנו וקצתם בעד המין האנושי כולו, כי האמנה שני התמידין עם המנחה והנסכים הם הודאה בעד כל בני האדם על טובות הבורא אשר יתן אותם ביום ובלילה. גם היוסיפון בשני נגד אפיאוני כתב: אנחנו זובחים ומרבים בתפלה ראשונה על יושבי תבל בכלל שימלאו כל טוב והצלחה וכו' ודבריו אלה תמצאם ג"כ לאיבסיביאו הקיסרי בהכנתו ספר ח' פ"ב כו'".
וכן עי' בפילון (פרק 40 אות 317) שאבגוסטוס ציווה להקריב מהכנסותיו כל יום קרבנות העולה. כמו כן, מצאנו שגוים מקריבים קרבנות בבית המקדש . ועי' במש"כ הרב משה אויערבך (סיני נא מעמ' לא).
ובדברי חז"ל מצאנו ג"כ על זה.
שנינו באבות (פ"ג מ"ב): "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו".
וכתב רש"י (בד"ה בשלומה): "כמו שנא' ודרשו את שלום העיר וכו' ואפי' באומות כמו שמצינו שישראל היו נודרים נדרים ונודבים נדבות עליהם, כמו שמצינו בשבעים פרים שהיו מביאים בחג על שבעים אומות (סוכה נה:)".
וז"ל רבינו יונה (שם): "ר"ל שיש לאדם להתפל על שלום כל העולם ולהצטער בצער של אחרים, וכן דרכן של צדיקים כמו שאמר דוד ע"ה (תהילים לג) ואני בחלותם לבושי שק וכו', שאין לאדם לעשות תחנוניו ובקשותיו לצרכיו לבד, אך להתפלל על כל בנ"א שיעמדו בשלום ובשלומה של מלכות יש לעולם נחת".
וכתב רבינו בחיי (בד"ה הוי): "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, א"צ לומר בישראל, אלא אפי' באוה"ע צריך להתפלל בשלום המלכות, כיון שאנו מסורים בידם ונשמרים ברשותם".
והוסיף: "שאלמלא מוראה, היו הבריות הורגין זה את זה וכשיש מלך בארץ שיתנהגו הכל על פיו ויהי מוראם עליהם ושופט אותם בצדק ה"ז תקון בני הארץ ותועלתם ומדת שלום שרויה ביניהם, ולכן צריך להתפלל בשלומה, וכ"כ בירמיה וכו'. וא"צ לומר היום בגלותינו שצריכין אנו להתפלל בשלומה של מלכות, שהרי אף בזמן מעלתינו ומלכותינו כשהיה בית המקדש קיים נצטווינו מן התורה להקריב קרבנות על אוה"ע והם 70 פרים בשבעת ימי סוכות, כדי לכפר על 70 אומות. ועוד שהיינו מתפללין עליהם, והוא שאמרו במדרש (תהילים קט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, ראויים אוה"ע לאהוב אותנו ולא די שאין אוהבין אותנו אלא ששונאין אותנו ואנו מתפללין עליהם וכו'. ועל זה אמרו שם (סוכה נה:) אוי להם לאוה"ע שאבדו ואינן יודעין מה אבדו בזמן שבהמ"ק קיים היה מזבח מכפר עליהם האידנא מאן מכפר עלייהו".
וכתב המאירי (שם): "דכל שאין שם מוראת מלכות כל אחד מתיירא מחברו להתנכל ולהתגולל עליו וכו' ולא סוף דבר במלכות ישראל, אלא אפי' בשל אוה"ע שהרי אפי' התורה רמזה לנו בהקרבת ע' פרים של חג וכו' ובספר עזרא (פ"ו) כתוב די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי".
ובמסכת ע"ז כתב המאירי (ד. בד"ה חייב): "חייב אדם להתפלל על שלומה של מלכות תמיד שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלענו". הרי שכתב שזה חובה ושתמיד יש להתפלל לזה.
ובמסכת שבת הוא כתב (יא. בד"ה לעולם): "לעולם יהא אדם מתפלל בשלומה של מלכות ולא יהרהר אחריהם אע"פ שראה לפעמים מצד פעולותיהם דברים שהם שלא כהוגן למראה עיניו אלא יהפך בזכותם ויכריעם לכף זכות כמה שאפשר לו שלא נתנה כונתם להיות נודעת לשעתה ודרך צחות אמרו אלו היו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים ושמים יריעות ובני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב חללה של רשות ר"ל עומק עצתם וכונתם והוא שנאמ' ולב מלכים אין חקר".
ובילקוט מדרש שמואל (שם) כתב: "והר"י אלמושנינו פרש כי בהיות שהרשעים אינם נמנעים מחטא רק מצד המורא מהמלכות, וכו' ולא אמר בשלום המלך רק המלכות, שהוא המשפט שהוא בכל מדינה ומדינה כי הצדק הוא שלום וקיום המלכות ובשלום המלכות והם אנשי המלכות העושים משפט וצדק יפחדו החוטאים".
עוד כתב: "ולב אבות כתב כי לא אמר התפלל רק הוי מתפלל, להורות שבכל תפילותיו ייחד התפילה על זה. ואמר בשלומה של מלכות לזרז גם אותם האנשים היושבים במדינה אשר מתנהגת בעצת שררה ומלכות מכמה זקנים ושופטים אשר יש ביניהם ראש אחד כו'".
והנה בגמרא יומא (סט.) אמרי': "והתניא 25 בטבת יום הר גריזים וכו' שבקשו כותיים את בית א-להינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו וכו' באו והודיעו את שמעון הצדיק וכו' לבש בגד כהונה וכו' כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? א"ל דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי, א"ל למה באתם? אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב, יתעוך גוים להחריבו? וכו'".
וכתב המהרש"א (שם בד"ה בית) שהם התפללו בשלום המלכות וכמו ששלמה אמר (מלכים א סוף פ"ח) שיתקבלו תפילות הנכרי בבית המקדש.
והשפת אמת (שם בד"ה דמות) כתב: "י"ל שהוא על דרך מש"כ הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'". וכ"כ בפירוש רבינו אליקים למסכת יומא (שם בד"ה עלי ועל מלכותך).
והוסיף השדה צופים (ירו' יומא עמוד פה, בסוד"ה שבעה) את מנהג קהילות ספרד לומר הנותן תשועה למלכים וכו'.
אחרי שראינו הרבה מקורות מהמקרא, מדברי חז"ל וממקורות נוספים, נביא כמה מדברי האחרונים.
כתב המאור עינים (לרב עזריה מן אדומים, באמרי בינה פרק נה, מדף פח.): "למען דעת כל עמי הארץ כי אנחנו שארית הפלטה כל ימי חיותנו גרים ותושבים בארץ לא לנו, חייבים ע"פ נביאי האמת וכפי מנהג האבות שהוא תורה להתפלל בשלומה של המלכות המושלת בנו, וכי לעת כזאת בפרט אשר עונינו הפיצונו בד' רוחות השמים יש לנו לשחר אל אל על שלום בני תבל לבל ישא גוי אל גוי חרב (והביא את ספר ברוך, ואת הפסוק בעזרא, וכמה מספרי יוסיפון ואת המשנה באבות) וכו' ואמנם מה שהוא יותר מזה כי לא בלבד על המלכות המושלת בנו, אבל על יתר המלכויות ג"כ אשר בימי ממשלתנו היו במספר מפקד האוהבים אותנו לא סרו אבותינו לבקש עליהו תחינה (והוכיח מספר המקבים, ומתפילת כ"ג ביוה"כ, וממש"כ בשם ידידיה והיוסיפון שהובא לעיל) וכו' ומעתה קורא משכיל לשם קדמוננו וכו' על מה שתקנו בתפלות וכו' מלוך על כל העולם כלו וכו' ויבין כל יצור וכו' לתקן עולם במלכות שדי וכו' וכן המנהג וכו' נמצא בקצת הקהלות לברך את שריהם וכל אבזריהו הוא באמת מנהג ותיקין וכו'. גם מה שכתוב בקצת התפלות להעביר ממשלת הזדון וכו' מן הארץ וכו' והוא שנבקש תקומת החולה בהסרת החולי וכו' וזה כדבר המשורר האלהי יתמו חטאים מן הארץ וכו' לעקור לא החוטאים אבל החטא והפשע וכו' ובהיות כל מה שזכרנו וכו' ונודע כי כל יתר הפלטה הנשארת בנו מפוזר וכו' הלא אין דרך לנטות בלבבנו להצלחת מלכות על מלכות, כי אוי להם לבריות בכל אחד שיפול וכו'. אשר על כן מצוה לשמוע דברי חכמים ועצות וכו' לשאת בעד המלכויות כלן רנה ותפלה שיסיר ד' מליבם כל תחרות ואיבה ויתן שלום בארץ כי הלא בשלומם ישפות גם לנו שלום וכו'".
כתב היעב"ץ (בהקדמה, ז:): "ועתה בעו"ה וכו' שגלתה השכינה עם ישראל ועליונים למטה וכו' נתלבש הניצוץ הקדוש בין האומות שישראל מפוזרים ביניהם, אכן נהיה כאורח נטה ללון אצל בע"ה כפרי וכו' ומתמציתן שותן ישראל האורחים עמה וכו' ע"כ צריך להתפלל בשלומה של אכסניא וכו' כי בשלומה יהיה לנו שלום אחר שהעוון גרם, מ"מ אנו מתפרנסים ממנה וצריך להמשיך השפע להם באופן שנקבל הטוב מהם כל זמן עבודתנו".
כתב הפנים יפות (שמות, ו. בד"ה ויש להבין): "אמרו חז"ל (ספרי יא, יב) בזמן שהיה א"י בישובה היה השפע יורד לא"י ומתמציתו לשאר ארצות, ובגלות בהיפך שהשרים מקבלים השפע וישראל שותים מתמציתם. ולכן צריכים אנו להתפלל בשלומה של מלכות ובשפעה הרב כדי שנוכל לינק מתמצותה וכו' שע"י תפילתנו הם מקבלים השפע, ואם לא יקבלו ח"ו אין לנו מקום לינק מתמציתה. וכל זה גורם (נגרם) מפני שאין אנו יכולין לקבל השפע בעצמינו. והטעם לזה כי אבותינו שקיבלו השפע מהשם ית' בעצמו, אפי' בחטא שאינו חמור כמו עוון נענשו ונסתלקו מפני הקדושה וכו', אבל כשאנו משועבדים תחת השרים מרוחקים אנחנו מן הקדושה וזהו אורך הגלות וכו'".
כתב הפלא יועץ (ערך מלכות): "ידוע שמצוה מדברי קבלה להתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. ולכן יש להזהר לענות אמן אחר ברכת המלך שאו' הש"ץ בכל שבת כדי לקיים מצוה זו. וממנו ניקח שמצוה להתפלל על כל מי שמקבל הנאה ממנו. וכו' ודין הוא להתפלל בשלום חברו הישראלי וכש"כ בשלום החכמים והשופטים ושוטרים, שאלמלא מוראם ג"כ איש את רעהו חיים בלעו".
כתב המכתב סופר (ח"ב סו"ס א בסוד"ה מעתה, דף ה::): "פקע עיניך וראה כמה גדולה מעלת ברכת המינים וכו' אשר זה נסחה ולמלשינים וכו' ומלות זדון מהרה תעקר ותשבר וכו', באמת תפילה זו כוללת שנים מלכות שמים, ושנים מלכות הארץ ביחד, וקיום העולם ואושר הבריות תלויה בה וכו' ובתפילה זו אנו יוצאים ידי חובתינו שחייבו אותנו רבותינו הקדושים היה מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו שהיא חובה על כל יחיד ויחיד בתפילתו. וכל מי שיכול לחדש בה דבר כפי הרגל לשונו וטוהר לבבו ה"ז משובח".
כתב החת"ס (שו"ת, ח"ו סימן פד בד"ה ואם יאמר): "והנה אנחנו כשבויים מלחמות החרבן ומרוב חסדי ה' וכו' שמנו לחן ולחסד בעיני מלכי האומות והשרים אשר אנו מחוייבים לדרוש שלומם ולהתפלל עליהם ומבלי לשלם להם ח"ו רעה תחת טובה הרבה אשר גמלנו באלפים שנה, ואין ספק כי שכרם רב מאת ה' אשר אינו מקפח שכר כל בריה, אבל בכל זאת אין רע אם נוחיל ונצפה לשוב לאחוזת נחלתינו, והיה מן הטוב ההוא אשר ייטב ה' עמנו יהיה טוב גם לאוה"ע וכו' על דרך הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו וכו'".
כתב התפארת ישראל (אבות פ"ב אות ז): "בשלומה של מלכות, אפי' של אומות העולם וכו', והשם מלכות כולל גם זאת ההנהגה (קיסרות). ולכן הזהיר על זה משום שבשלום המנהיג תלוי הצלחת כל אדם, כמו שיעץ ריב"ז בזמן החורבן. ולא לבד מלכות, אלא גם כל מנהיג בעירו ועדתו נקרא בשם מלך והוה מתפלל בשלומם כדי שיהיה להם מנוח לפקח על טובת הכלל. ומהאי טעמא עושין מי שבירך בכל שבת לפו"מ (לפרנס ומנהיג), ונאמר יה"ר בכל יום קריאת התורה בעד לומדי התורה לבעבור כי הם נושאי הנרות לפני בני דורם להנהיגם בדרך ישרה".
כתב באגרות ר' יצחק אלחנן (סימן קה): "עלינו החיוב להתפלל בשלום אדונינו הקיסר וכו' ובשלום כל יועציו ושריו מגדול ועד קטן וכו' כמו דאמרו וכו' הוי מתפלל וכו' (והביא הפס' בירמיה והגמ' ביומא סט). וע"פ דין תורה אנו מחוייבין בכבוד המלך וכו' וכמאמרם וכו' (כתובת קיא) שהשביע הקב"ה אותנו שלא ימרדו במלכות, וכן קי"ל דינא דמלכותא דינא וכו'".
בשו"ת תורה לשמה (סימן שצה) נשאל אם מותר להשבע לשקר בראש מלך גוי ממלכי אוה"ע. וענה: "ודאי דבר זה אסור, ואע"פ שאין זה הנשבע תחת ממשלתו, מ"מ אסור דהא אנחנו מחוייבים להתפלל בעד המלך ואע"פ שהוא גוי כמש"כ התנא הוי מתפלל וכו' וכש"כ דאין לישבע בראשו או בחיוו לשקר. והא דארז"ל גבי יוסף הע"ה כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה, התם שאני כי פרעה מלבד שהיה עוע"ז היה עושה עצמו אלוה וכו' ומאחר שהיה עושה עצמו אלוה גרע טפי דמותר לזלזל בו בהסתר וכו'. ועוד איכא ראיה ברורה כו'".
לסיכום: ראינו שלהרבה ראשונים ברכת המלך היא היתה ברכה מיוחדת בשלום המלכות שהיו מברכים ביו"ט. כמו כן ראינו שמספרים ירמיה ועזרא משמע שיש לברך בשלום המלכות, וכמו כן התבאר מדברים חז"ל על חשיבות זה, וכן מהספרים החיצוניים מורכ שהיו נוהגים כן, ומכן המקורות הנ"ל מתבאר שאף במלכות הרשעה היו מתפללים כן (ואולי ניתן להוסיף בברכה לשלומה ג"כ לשובה לדרך הטוב. וכן מתבאר מכמה מדברי האחרונים שהבאנו.
כל זה לגבי מלכות בעלמא, אמנם לגבי מלכות ישראל בא"י, על אחת כמה וכמה, ובמקו"א נדבר בזה.