בירושלמי מסופר שרבי יסא לא התפלל תפילת ר"ח עד שידע מתי הוא, ואפשר שזה מקור ברכת החודש. וכתב בלקוטי מהרי"ח שמכריזים בשבת מכיון שיש התאספות הציבור וכן מפני שהתחדשות החודשים תלויה בשבת[1].
הראשונים כתבו שברכת החודש אינה קדוש החודש, אלא הכרזה להיזהר בהלכות ר"ח[2]. ומ"מ יש דברים המזכירים קדוש החודש.
א. המג"א: "נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד". ומהגמ' משמע שהעמידה להקבלת פני שכינה[3].
ב. האדר"ת כתב שאנו מכריזים כנגד האמירה במקדש "ראש בי"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש"[4].
ג. הרי"ד סולובציק כתב שאומרים חברים כל ישראל כי בזמננו קדוש החודש נעשה ע"י כל עמ"י שבא"י, ואף אחיזת הס"ת מבטאת אחדות, כמבואר בפרקי דר"א[5].
ד. בדרך פקודיך כתב שלכן מזכירים בברכת החודש על קבוץ הגלויות, שנשוב לארצינו לקדש החודשים[6].
למעשה ראוי לעמוד בברכת החודש ובפרט בבית כנסת אשכנזי[7], ולהתכוון להחזרת הבי"ד הסמוכים שיקדשו החדשים כתיקונה.
[1] ירו' (סנ' ה,ג) ובקרבן העדה. לקוטי מהרי"ח (ח"ב, סדר ר"ח) ועי' בזוהר (ח"ב פח.).
[2] היראים (רנט), השבלי הלקט (קע) והאו"ז (ח"ב, תנב). והוכיחו מזה שאין לנו ראש בי"ד ושאין אומרים בר"ח עצמו.
[3] מג"א (תיז סק"א), גמ' (סנ' מב.) והאשכול (ברכת הודאה, כג) למד זאת מג"ש, ע"ש. וע"ע ברע"א (תיז).
[4] תפילה לדוד (עמ' נה). וערוה"ש (תיז,ח) הוסיף שמודיעים המולד שכך בי"ד מקדשים החודש.
[5] קובץ חידושי תורה (עמ' נח), פדר"א (פ"ח), וכעי"ז באגרו"מ (או"ח ח"א קמב).
[6] דרך פקודיך (מ"ע ד,חלק הדיבור,ה).
[7] י"א שעומדים משום אחיזת הס"ת, ולפ"ז לספרדים א"צ לעמוד, עי' בבית הלל (כרך יד, עמ' עו) ובאיש מצליח (סו"ס תיז).