שהחיינו בחג העצמאות

• קביעת יום העצמאות לחג

נכתב במגילת תענית: "א"ר יהושע בן קרחה... גאולת מצרים שלא נגזרה גזרה אלא על הזכרים בלבד... עשו אותם ימים טובים גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה גזרה על הזכרים ועל הנקבות... על אחת כמה וכמה שאנו חיבים לעשות אותם ימים טובים בכל שנה ושנה". הרי שחובה לעשות יו"ט בכל שנה ביום שנגאלנו. וכעי"ז בגמ' והדגישו: "ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כש"כ"[1].

ובריטב"א מבואר שאף חנוכה נתקן מהק"ו הזה. וכתב החת"ס: "דקביעת יום מועד ביום עשיית נס הוא ק"ו דאו', ולפענ"ד לפ"ז יום פרים וימי חנוכה דאו' הם... והעובר ואינו עושה שום זכר לימי חנכה ופורים עובר על מצות עשה דאו'"[2]. ובקול מבשר הוסיף שי"א שזה מדרבנן, והסיק: "עכ"פ יצא לנו לדינא בנידו"ד דאין כאן חשש... משום בל תוסיף (לקבוע יום העצמאות לחג), רק אדרבה חיוב ומצוה הוא לעשות זכר לנס ולקבוע את יום העצמאות ליו"ט ושמחה".

• שהחיינו על עיצומו של יום

למסקנת הגמ' יש לברך שהחיינו ברגלים ואף בר"ה וביוה"כ, וביוה"כ אף בלי קידוש. בפורים מברכים שהחיינו בקריאת-המגילה ובחנוכה בהדלקת-הנר, אך במקרה ולא עושה בהם מצוה צ"ע אם מברכים שהחיינו[3].

כתב הנימקו"י: "וכתב במאורות דמי שאין לו מגילה לקרות מברך שהחיינו כדמברכי' ביוה"כ". וכ"כ המאירי: "מי שאין לו להדליק ואינו במקום שיהא אפשר לו לראות י"א שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה ראשונה כו' והדברים נראין"[4].

המשנ"ב הוסיף שכן דעת היעב"ץ והחיד"א, וכתב: "ואף שהוא (פורים) מדברי קבלה צריך חזוק כשל תורה ויותר", וסיים: "וצ"ע למעשה". א"כ לדעות אלו ניתן לברך על עיצומו של יום העצמאות, וכ"כ הקול מבשר והרב גורן[5].

בנוסף, כתב הקול מבשר שלברך שהחיינו לפני ההלל ביום העצמאות לכו"ע מותר, שזה כשהחיינו על המגילה כדברי הגמ', וכן דעת הר"ש כהן[6].

• תאריך הגורם לשמחה

הרב גורן הוסיף שברכת שהחיינו היא על הזמן המתחדש שבעקבותיו נגרמת לנו שמחה, והסיק: "רשאים אנו לקבוע רשות זו גם ביום העצמאות שמהווה תאריך הגורם שמחה קבועה לעם מדי שנה בשנה" [והוכיח מהירו' ומהראשונים].

ובנוסף, במשנה שנינו שעל בשורות טובות מברכים הטוב והמטיב, וכשם שבקום המדינה מחוייבים לברך שהחיינו וכדמצינו לרבים שבירכו (הרב הנזיר והרב מיימון), כך בכל שנה שרואים שהמדינה ממשיכה להתקיים מתחדשת השמחה כבראשונה. ואף אם היה לברך הטוה"מ, מ"מ פסק המשנ"ב שאם בירך שהחיינו יי"ח[7].

וכעי"ז כתב הרב עוזיאל שהיות "והגאולה שהיא לדורות צריך לברך עליה לדורות כחנוכה ומגילה", וסיים: "שמצוה וגם חובה היא בנדו"ד שהוא ניסא דרבים... להראות חסדו ואמיתו עם ישראל עמו בחירו ועם ארץ קודשו... ודאי צריך לברך שהחיינו בשם ומלכות ואין כאן ספק ברכה אלא ודאי מצוה לדברי הכל"[8].

• הדחיות

יש שניסו לדחות דברים אלו, ומהטעמים:

• הרב נריה כתב שלהלכה אין מברכים על עיצומו של יום בחג מדרבנן[9]. אלא שאין זה קושיא, שהרמב"ם כתב רק המפורש בתלמוד.
• וי"א שכוונת המאירי ההיפך (עי' בשחר-אורך שפירושו רחוק[10]), וע"ע ביבי"א ובשחר-אורך שדנו בראשונים נוספים, ואיך שיהיה מידי מחלוקת ראשונים לא יצאנו[11].
• העיקר להל' שאומרים סב"ל בברכת שהחיינו, ישכיל-עבדי[12].

ה. מסקנה

ראינו שיש חובה (י"א מהתורה) לעשות יו"ט ושמחה ביום שניצלנו ממיתה ושיצאנו מעול הנוכרים. וראינו שלכאו' יש לברך שהחיינו ביום העצמאות על עיצומו של יום, ועדיף בזמן אמירת הלל. אלא שי"א שלא ניתן לברך על עיצומו של יום. בנוסף, הבאנו שהרב גורן כתב שהיות וביום העצמאות מתחדשת השמחה על תקומת ישראל בא"י, לכן מברכים שהחיינו. וכתבנו שהמשך קיומה של המדינה על אף הקשיים, זה דבר א-לוהי ויש להודות עליו בברכת שהחיינו.

למעשה נראה שהעיקר שיש לברך שהחיינו ביום העצמאות, ועדיף לסמוך זאת להלל.

שכן דעת הרבה אחרונים[13], ובנוסף ה"ז כדברי הריב"ש: "שכיון שיש טענות וראיות מספיקות להכריע כדברי האומר לברך אין זה ספק". ובפרט שלהרבה פוסקים מברכים שהחיינו בספק, עי' באור-המזרח (שהביא עשרות אחרונים שכ"כ). והרב חלפון פסק שמברכים שהחיינו בס"ס. והחיד"א כותב שמי שלא מברך שהחיינו כשצריך-עבירה בידו[14].

והחושש לברך- יביא בגד/פרי חדש ויכוון גם עליו (כעצת הריב"ש) וכנוהג הרצי"ה  [מסופר שהרב גורן אמר "על עניבה חדשה בירכת שהחיינו ועל תקומת ישראל לא תברך?" ] או שאחר הברכה יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (כעצת הרב שאול-חנא קוק)[15].