בגמרא אמרו: "רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות, ר' יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה". וביארו שר' יוחנן דיבר על א"י ורב חסדא על חו"ל. ופסק הרמב"ם: "וחותם כו' על הארץ ועל הפירות ואם היה בא"י חותם על הארץ ועל פירותיה"[1].
ויש לעיין אם במזונות בא"י אומרים 'מחייתה' או 'המחייה'. ומהרמב"ם שחילק רק לגבי פירות, משמע שבא"י אומרים 'המחיה', וכ"כ הרב פרנק, והוכיח זאת הראי"ה קוק[2]. והאור שמח ביאר שדווקא בפירות שניכר מתוכם שהם מא"י יש להדגיש זאת בברכה. ובהלק"ט ביאר שדוקא ב הפירות נשתבחה א"י במפורש יש להדגיש זאת בברכה[3].
ומנגד כתב בפאת השלחן: "פסק ר"י כו' וספר האגודה דבא"י כו' על הארץ ועל מחייתה כו' וכ"פ בס' כפתור ופרח". וביאר שאין לחלק בין פירות למזונות. ואכן בהלק"ט כתב שהמנהג בא"י לומר 'מחייתה', ושאין לשנות מהמנהג[4].
ולמעשה נראה שאם יש לאדם מנהג ברור בזה – יעשה כמנהגו (שלכל צד מקורות וטעמים). אולם כשאין לאדם מנהג ברור – יאמר 'מחייתה', שדעה זאת מבוססת בראשנים, ושכך היה המנהג. וכ"פ החיד"א והיבי"א[5].
[1] גמ' ברכות מד. ורמב"ם (ברכות ח, יד).
[2] מובא בשו"ת הר צבי (או"ח סימן קח).
[3] האור שמח (על הרמב"ם שם) והלכות קטנות (ח"ב סימן נה). ולענ"ד דבריהן צ"ע מהנא' בדברים (ח, ז-י).
[4] פאה"ש (הלכות א"י ב, יב), כפתור ופרח (פ"י) והלק"ט (שם).
[5] ברכ"י (רח סק"י) ויבי"א (ח"ז או"ח ח), וע"ש (אות ד) שכתב למה אין להקשות מזה שרואים שהרבה חותמים בא"י 'על המחיה'.