בגמ': "א"ר יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם". ולכאורה משמע שמדובר בכל האילנות, אף סרק, ואכן הרמב"ם והשו"ע כתבו 'אילנות', ומשמע אף סרק[1].
הרבה ראשונים גרסו "אילנות (טובות ו)נאות", והרי הנאת היופי שייכת באילנות סרק[2].
וכתב הרשב"ץ: "הרואה דברים שלבו של אדם מתרחב בראייתם חייב לברך כו' הרואה בריות נאות ומאן שנפיק ביומי ניסן ורואה אילנות דמלבלבי ובכלל כל הנאת זה החוש ראוי להודות השי"ת שחננו החמדה היא הראייה שהיא גופנית קרובה לשכלית". מבואר שהברכה להנאת הראייה, וכתב הריטב"א: "שהוא ענין שבא מזמן לזמן והוא ענין מחודש שאדם מברך על עצים יבשים שהפריחן הקב"ה"[3].
וכ"פ כמה אחרונים[4], ואף אחד מהראשונים לא הצריך אילן מאכל. ור"י בן יקר כתב שהפרחים מאכל לעופות, וזה שלא חסר מעולמו כלום[5].
אמנם בהלכות קטנות דייק מהשו"ע שהברכה רק באילנות מאכל[6], והעתיקו דבריו הרבה אחרונים[7].
וכתב השבט הלוי: "אע"פ שלהלכה אין ספק שמברכים רק על אילן מאכל כהסכמת רוב הפוסקים, מ"מ (אם בירך על אילן סרק יי"ח) כו' דברכה זו ברכת שבח על בריאות טובות ואילנות מאכל וסרק וכיון שנתן הודאה עליהם לא צריך לברך עוד", והוסיף שאפשר שיי"ח בלי ראייה כלל[8].
למעשה נראה שלכתחילה יש לברך על אילנות מאכל, ובדיעבד יי"ח באילנות סרק.
[1] ברכות(מג:), רמב"ם(ברכות,י,יג) ושו"ע(או"ח,רכו).
[2] האבודרהם(ברכות,ש"ח), כלבו(פז), הפרנס(שצו) ועוד.
[3] מגן אבות(אמונות-ודעות,ח"ג,פ"ד) וריטב"א(ברכות,שם).
[4] מור וקציעה(רכה,דף-צח:), הרב מאיר מאזוז(אלישיב הכהן, ח"א,ס"ט,אות-ו).
[5] ברכות ההודאה(בד"ה הרואה).
[6] הלק"ט(ח"ב,כח) ובאלישיב הכהן(שם) דחה ראייתו.
[7] משנ"ב(רכו,ב), כה"ח(שם). ובצי"א(חי"ב,סימן-כ,אות-ד) ניסה לתרץ דברי הריטב"א, ע"ש.
[8] ח"ו,סימן-נג,אות-ד.