השנה (התשפ"ו) היא השנה הרביעית לשמיטה, שנת מעשר שני. השנה יש ביעור מעשרות ווידוי מעשרות[1]. הביעור נוהג בימינו מדרבנן, ועד סוף פסח יש לדאוג שלא יהיו תרו"מ או טבל בבית[2].
לגבי מצוות הווידוי, נחלקו הראשונים אם נוהג כשאין בית המקדש קיים, השו"ע והגר"א פסקו שנוהג (מדרבנן)[3]. אולם יש אחרונים שהסתפקו בדבר היות ואיננו טהורים, וי"א שיש לקיימה זכר למקדש[4].
הראי"ה קוק כתב שברמב"ם לא נזכרה ברכה לוידוי מעשרות, ומ"מ נראה שיש לברך כשאר המצוות, והסתפק אם הברכה היא 'על הוידוי' או 'להתוודות' ובמקור הברכה הכריע שיש לברך 'להתוודות'. ובנוסף כתב שמברכים שהחיינו[5].
הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו כתבו: "וידוי מעשר זה כל אחד ואחד אומרו בפני עצמו, וי"א שאפשר שאחד יוציא לאחרים כדין שומע כעונה, יש הקוראים את הפסוקים הללו בציבור מתוך ס"ת בלא ברכה ויש הקוראים בחומש. רצוי למי שביכולתו לקרוא בכותל המערבי". ורצוי ללמוד פ"ה במסכת מעשר שני[6].
למעשה, השנה עד פסח יש לדאוג לא להשאיר טבל ותרו"מ בבית, ובשביעי של פסח לקרוא פרשיית הוידוי בלי ברכה (עד שנקיימנו בטהרה בקרוב!)[7]. ועדיף לקיים המצווה מתוך ס"ת וברוב עם.
[1] הביעור בדברים פי"ד(כז-כט) והוידוי בפכ"ו(יא-טו).
[2] הביעור והוידוי אינם מהתורה בימינו כדינן של התרו"מ, הלכות תרומה(א,כו).
[3] הלכות מעשר שני (פי"א,ה"ד), ושו"ע (יו"ד שלא,קמב).
[4] האדר"ת (אחרית השנים,א) הוכיח שמחויבים, המשפט כהן(סימן-נו) כתב שקשה שינהג בזמננו. ובעיר הקודש והמקדש(ח"ג,פ"ט,ס"ד) ובספר המעשר והתרומה(א,סו) כתבו לעשות המצוה זכר למקדש. ובזכרון ירושלים(עמ'-59) כתב שהפטרת שבת הגדול היא לזכר הביעור והוידוי.
[5] משפט כהן(נו,ג) ובמקור הברכה(עמוד- ד) והארץ ומצותיה(עמוד-כט).
[6] הודאת הארץ (מאמר של הרב זולדן).
[7] משום שלא נהוג ומשום סב"ל.