אמרו בגמ': "הרואה בתי ישראל ביישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה". וכן פסקו הראשונים והשו"ע[1].
מכמה ראשונים מבואר שהברכה שייכת רק בא"י, אולם יש ראשונים הסוברים שהברכה שייכת אף בחו"ל[2]. וי"א שזה דווקא בזמן שביהמ"ק בנוי, ואין נראים דבריהם[3].
ונר' שהמחלוקת האם הכוונה מציב גבול א"י-שהיא האלמנה בזמן שעמ"י גלו ממנה, ובזמן ששבים הרי שמציבים גבולה. או שהכוונה לכנסת-ישראל-שהיא האלמנה, ומברכים "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא־מאסתים ולא־געלתים לכלתם להפר בריתי איתם"[4].
מצינו לגדולים שבירכו ברכה זאת, כגון: הרב קוק, הרצי"ה, הרב גימפל, הרב אונטרמן, הרב שמואל מסלנט, ראשי כולל הספרדים, רבני תימן ועוד[5].
למעשה הרואה יישוב יהודי בא"י, ושמח בזה: אם זה פעם ראשונה שרואה היישוב – יברך עליו מציב גבול אלמנה. ואם זה יישוב שראהו לפני יותר מ-30 יום- נלמד שבוע הבא אם מברכים עליו.
וכשנברך נתבונן בהתקיימות נבואת ישעיה(נד) בימינו: "ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי... וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד. כי בעליך עשיך ד'.. א-להי כל הארץ יקרא".
ב. תדירות הברכה
אף אחד מהראשונים לא כתב שיש חילוק בין אם ראה בעבר את הבתים לבין אם רואם בפעם הראשונה. והשו"ע אחר ברכה זאת כתב: "כל ברכות הראייה אם חזר וראה אותו דבר בתוך ל' יום אינו חוזר ומברך". א"כ מהראשונים ומהשו"ע משמע שכל 30 יום שלא ראה הבתים צריך לברך הברכה שוב, וכמבואר מהלבוש והחי"א, וכ"כ בספר מציב-גבול-אלמנה[1].
והעיר הרב מרדכי-כהן: "דעה רווחת.. אצל תושבי הארץ הקדושה שהרואה נקודת יישוב חדשה בא"י מברך.. וחקרתי ודרשתי למצוא למקורה.. ולא מצאתי..". ובדבר חברון תירץ שזה מחוסר ידיעת הברכה. אולם הרב יהודה עמיחי ניסה לתרץ שהגרים בא"י כל יום רואים בתי ישראל ואין הפרש בין הבתים למעט בבתים חדשים שיש התעוררות חדשה לברכה.. ויש לדחות זאת, כמבואר בספר מציב-גבול-אלמנה[2]. ואכן הרצי"ה העלה שיש לברך כל 30 יום.
הרדב"ז כתב שעל ראייה אחרת אף באותו יום יש לברך שוב, ולכן למשל הרואה 100 מלכים ביום יברך 100 ברכות[3]. ואכן כתב הרב עמיחי: "אין ספק שעל כל מקום ומקום צריך לברך, ומה שאדם נוסע מיישוב ליישוב לא גריעא שהרי יש לו שמחה חדשה בכל מקום ומקום.. כל יישוב הרי הוא שונה מחברו, ולכן כל יישוב מצריך ברכה לעצמה".
למעשה נראה שעל כל יישוב/שכונה חדשה בא"י יש לברך "ברוך אתה ד'.. מציב-גבול-אלמנה", אף כמה פעמים ביום. והרואה יישוב בא"י שלא ראהו 30 יום, ומתלהב ושמח מזה, רשאי לברך מציב-גבול-אלמנה, ונסיים בדברי הרצי"ה על ברכה זאת: "יש מצבים בהם פחד מברכה לבטלה נמשך מחסרון שלמות באמונה", וסיפר שבירכה כמה פעמים, וראוי מיד לברך משום זריזים מקדימין למצוות.
[1] או"ח(רכד,יג), חי"א(סג,י) ומציב-גבול-אלמנה(33).
[2] התורה והמדינה(ט-י,תקלט),אמונת-עיתך(58, עמ':39), דבר-חברון(ח"א,רי),שיחות הרצי"ה(ויקרא מעמ':288).
[3] ח"א,סימן-רצו, וכ"פ המג"א(רכד,יט) והחיד"א(ברכ"י שם,ו).
[1] ברכות(נח:). הרמב"ם(ברכות י,י),הרא"ש,הטור,הבה"ג, השו"ע(רכד,י). הרי"ף גרס: "הרואה בתי כנסיות של ישראל", וכתב הרצי"ה(עולת ראיה ח"ב,הערה-ק) שטעמו שבית כנסת בחו"ל זה מעין בית בא"י.
[2] עי' במספיק לעובדי-ה'(251) ורבינו-מנוח(שם) ובאבודרהם(ברכות שבח וההודאה).
[3] רש"י כתב: "כגון בישוב בית-שני", וכוונתו לתת דוגמא לאפוקי מזמן הגמ' ומזמנו, שאף אם יש מעט יהודים בא"י, עדיין זה כחרבן שיש שלטון גוי ורוב הארץ חרבה ואם המקדש תנאי מעכב היה לברייתא ולגמ' לכתוב זאת, ואכן אצל מרבית הראשונים לא מצינו רמז להצריך מקדש. ועי' בב"י ובב"ח.
[4] אבודרהם(שם),עולת-ראי"ה(הע'-ק,של הרצי"ה).
[5] ישורון(ח"ל, תקטז), אזרכה(ח"א,טז),ישע-שלנו(43,שבט התשס"ז), חבצלת(תרמ"ה) ושרי תורה(347)