אופן קריאת פרשיית התוכחות

בברייתא רשב"א אומר שתקנת עזרא שיקראו הקללות לפני ר"ה 'כדי שתכלה השנה וקללותיה'[1]. ישנם דגשים לקריאה זאת:

א. שנינו: "אין מפסיקין בקללות, אלא אחד קורא את כולן". וביארו שהטעם שלא להראות שמואסים בקללות, וכן משום שהם מקשה אחת וכן כדי לא לברך על קללה ולפתוח ולחתום בדבר טוב. יש מח' בבלי וירו' אם ניתן להפסיק בקללות שבכי-תבוא, ופסק השו"ע: "קללות שבמשנה-תורה יכולין להפסיק בהם ואעפ"כ נהגו שלא להפסיק בהם"[2].

ב. ספר-חסידים כתב שהיו נמנעין לעלות ת"ח לקללות ש'קללת חכם אפילו על תנאי באה', מנגד יש מקומות שהעלו את הגדול שבציבור והמהרי"ל כתב שאומרים 'יעמוד מי שירצה'(או שמשכירים השמש לזה). ועכ"פ כתב הרב פלאג'י: "יראה ורעד יבוא לאדם שקורין אותו לעלות לקרא בתורה– ולא יסרב מלעלות ח"ו דגדול עוונו מנשוא.. והוא אפקרותא ועלבון גדול לס"ת"[3].

במנהגי בית-יעקב כתב:  "רבים יראים לעלות לתורה בפרשיות התוכחה פן ח"ו ידבק בם הרעה אשר הקורא מוציא משפתיו". וכתב בפתשגן-הדת: "ומה שחוששין פן יזיק הקריאה להעולה- אין לו בזה שום מקור דהקריאה שוה להעולה ולכל הצבור". ובספר זכיות כתב: "כי כל הקודם לעלות בתורה בפרשה זו ה"ז משובח"[4].

ג. בקהלת-רבה מסופר שלוי קרא הקללות בגמגום, ורב הונא ביקש שישמיע קולו שזה תוכחות ומוסר ד' בני אל-תמאס ואל-תקוץ בתוכחותו. א"כ יש לקרוא הקללות כרגיל, ובגמ' מבואר שיש לקרוא כרגיל הקללות שבכי-תבוא. וכ"פ בתקון יששכר[5].

אולם רבינו-מנוח כתב שהמנהג לגמגם בקריאה שבקללות שבבחוקותי, ואת הקללות שבכי-תבוא יקרא כרגיל. יש מקומות שקוראים בשקט הקריאה[6]. ובספר החיים כתב לבטל זאת שזה מאיסה בתורה, וכ"פ הרב שריה דבליצקי.

למעשה נראה שאין קפידא במי עולה לקריאת הקללות, וישמח הזוכה לעלות בקריאה זאת, ויש לקרוא אותם כרגיל, ויפה הנהגת ג'רבה להוסיף פסוקי ברכה לעולה[7].

[1] מגילה(לא:).

[2] משנה(מגילה ג,ו),גמ'(שם),ירו'(שם) ואו"ח(תכח,ו).

[3] ספר-חסידים(תשסו),בעי-חיי(יד),מנהגים(תנד),כה"ח(שם) ולב-חיים(יב).

[4] פתשגן-הדת(מח:),מנהגי-בית-יעקב(רמב,ח) וספר-הזכויות(ח"א,פז).

[5] קהל"ר(ח,ה) ותקוני-יששכר(עד:).

[6] מנוחה(א,קצז),שואל-ומשיב(תנינא,א,מח) ומנהגי ק"ק וורמישא) וספר-החיים(טז,לג).

[7] ברית כהונה(א,קנח).