א' בתשרי נקרא 'יום תרועה', וחז"ל למדו שיש מצוה לשמוע שופר (ובמקדש בשופר וחצוצרות) [1]. תקיעת שופר אינה מלאכה, ומותרת מהתורה בשבת[2], וקשה למה איננו תוקעים בשבת ר"ה, והרי מהתורה בוודאי משמע שיש לתקוע אף בשבת?
דרשו בתורת-כהנים: "ואין תקיעת ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבי"ד בלבד". ושנינו: "משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בי"ד..". הרי שבמקום שיש בי"ד אנו מצווים בשמיעת שופר בשבת (יש בזה מצוות שמיעת השופר ומצוות לא-תסור)[3].
אולם במקום שאין בי"ד גזרו חז"ל לא לתקוע בשבת שמא יטלטלנו ברשות-הרבים[4]. לרוב הראשונים מצווים לתקוע בכל בי"ד קבוע בעיר, אף שאינם סמוכים, אך הרמב"ם הצריך שיהיו סמוכים[5].
והיות וזה מחלוקת בדרבנן (האם מותר לתקוע בשבת כשיש בי"ד קבוע שאין הדיינים סמוכים) לכאו' יש ללכת אחר המקילים הרבים. ומה עוד שמצד הספק אם אנו מחוייבים במצוות שמיעת שופר מהתורה, הרי שיש לנו ללכת בזה לחומרא כדעת המחמירים הרבים[6].
ואכן הרי"ף תקע בשבת ר"ה, והרב בעל-העזר כתב שחכם מדמשק העיד שכן נהגו. אולם אעפ"כ הראשונים העידו שבכל המקומות אין נוהגים כן[7].
כל זה לגבי שאר ערי ישראל, מה לגבי ירושלים?
חז"ל נתנו דין מיוחד לי"ם לגבי התקיעות בשבת. הרב עקיבא שלזינגר משנת תרמ"ב השתדל שתתקיים התקיעה בשבת בי"ם, היו גדולים שהסכימו (האדר"ת, השד"ח והיש"א-ברכה) והיו שהתנגדו (הריח"ז). לדבריו הראשונים חלקו על הרי"ף רק בחו"ל, אך לא בא"י ובירושלים, שכן י"ם נקראת מקדש לרמב"ם 'ובי"ם קדושת המקום גורם אפי' בחרבנו'. ומ"מ יש מחלוקת ראשונים אם ההבדל בין י"ם לשאר הערים הוא בזמן-הבית או בחרבנו[8].
למעשה בשאר ערי ישראל אין נהוג לתקוע בשופר אף במקום שיש בי"ד, אך בי"ם (העתיקה) יש מקומות שתוקעים בשבת בפני בי"ד[9].
ובמקום שלא תוקעים בשבת, כדאי להזכר בדברי הערוך-לנר שהגמ' אומרת 'כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה', ולכן: "בפרט בשנים כאלו שר"ה חל בשבת נתאמץ בתשובה בלי-הפסק כי המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו בל נשאל ומי יודע אחרית-השנה אם-טוב ואם-רע הוא"[10].