שנו בברייתא שרשב"א אומר שתקנת עזרא שיקראו הקללות לפני ר"ה 'כדי שתכלה השנה וקללותיה'[1]. ישנם דגשים לקריאה זאת:
א. שנינו: "אין מפסיקין בקללות, אלא אחד קורא את כולן". וביארו שהטעם הוא כדי שלא להראות שמואסים בקללות, וכן משום שכל הקללות הן מקשה אחת, וכן כדי שלא לברך על קללה, וכן כדי לפתוח ולחתום בדבר טוב.
יש מח' בבלי וירו' אם ניתן להפסיק בקללות שבכי-תבוא, ופסק השו"ע: "קללות שבמשנה-תורה יכולין להפסיק בהם, ואעפ"כ נהגו שלא להפסיק בהם"[2].
ב. ספר-חסידים כתב שהיו נמנעין לעלות ת"ח לקללות ומשום ש'קללת חכם אפילו על תנאי באה', מנגד יש מקומות שהעלו את הגדול שבציבור והמהרי"ל כתב שאומרים 'יעמוד מי שירצה' (או שמשכירים השמש לזה). ועכ"פ כתב הרב פלאג'י: "יראה ורעד יבוא לאדם שקורין אותו לעלות לקרוא בתורה – ולא יסרב מלעלות ח"ו דגדול עוונו מנשוא.. והוא אפקרותא ועלבון גדול לס"ת"[3].
במנהגי בית-יעקב כתב: "רבים יראים לעלות לתורה בפרשיות התוכחה פן ח"ו ידבק בם הרעה אשר הקורא מוציא משפתיו". וכתב בפתשגן-הדת: "ומה שחוששין פן יזיק הקריאה להעולה - אין לו בזה שום מקור דהקריאה שוה להעולה ולכל הצבור". ובספר זכיות כתב: "כי כל הקודם לעלות בתורה בפרשה זו ה"ז משובח"[4].
ג. בקהלת רבה מסופר שלוי קרא הקללות בגמגום, וביקש ממנו רב הונא שישמיע את קולו, שכן הקללות הן תוכחות 'ומוסר ד' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחותו'. א"כ משמע שיש לקרוא את פרשיית הקללות כרגיל, ובגמ' מבואר שיש לקרוא כרגיל את הקללות שבכי תבוא. וכ"פ בתקון יששכר[5].
אולם רבינו מנוח כתב שהמנהג לגמגם בקריאה שבקללות שבבחוקותי, אולם את הקללות שבכי תבוא יש לקרות כרגיל. יש מקומות שקוראים בשקט את הקריאה[6]. ובספר החיים כתב שיש לבטל זאת, משום שזה מאיסה בתורה, וכ"פ הרב שריה דבליצקי.
למעשה נראה שאין קפידא במי עולה לקריאת הקללות, וישמח הזוכה לעלות בקריאה זאת, ויש לקרוא אותם כרגיל, ויפה היא הנהגת ג'רבה להוסיף פסוקי ברכה לעולה[7].