אמרו בתלמוד: "אמר רבי יוחנן מברכין על האור בין במוצא"ש בין במוצאי יוה"כ, וכן עמא דבר", והוסיפו שביוה"כ מברכים רק על אור ששבת, דהיינו "דווקא על אור שדלק כל היום או שהודלק היום בהיתר או שהודלק עכשיו מאור שדלק כל היום או הודלק בהיתר"[1].
ובטעם הדבר משום שבמוצא"ש אנו מברכים על בריית האש, כדברי הירו': "כיון שיצאת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתירא אדם.. אמר רבי לוי באותו שעה זימן הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור.. ובירך עליה בורא מאורי-האש. שמואל אמר לפיכך מברכין על האש במוצא"ש שהיא תחילת ברייתה". אולם במוצאי יוה"כ מבאר הירו' שאנו מברכים על שנאסרה לנו הבערה בשונה משאר הימים טובים, ולכן צריך לברך על האור שנאסר[2].
וכתב בספר המאורות: "נר' דבעמוד שני מברכין עליו במוצאי יוה"כ דומיא דשאר אור דעלמא.. ויש חולקין". דהיינו אם מדליקים האש במוצאי יוה"כ וממנה מדליקים נר אחר או שממתינים מעט שתתחלף הפתילה - מותר לברך עליו, ונחלקו הראשונים בזה[3].
כתב השו"ע: "ואין מברכים במוצאי יוה"כ על האור שהוציאוהו עתה מהאבנים. וי"א שמברכים עליו מעמוד ראשון ואילך"[4]. ונחלקו האחרונים כאיזה שיטה להכריע: י"א שהעיקר כדעה שהביא השו"ע בסתם, שהרי סב"ל, וי"א שיש לסמוך על החולקים ולא לבטל הברכה אם אין אש ששבתה[5].
למעשה יש לאדם להכין נר מלפני יוה"כ שישאר דולק עד ההבדלה ויברך עליו 'מאורי-האש', ואם אין לאדם נר שדלק ערב יוה"כ- לא יברך 'מאורי-האש' בהבדלה[6].
_______________________________________________________________________________________