נאמר בפרשת נח: "והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול.. ויאמר א-להים.. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית.. וראיתיה לִזְכֹּר ברית עולם גו'". הרי שהקשת בענן היא האות לברית. ובתנחומא: "ילמדנו רבינו: הרואה קשת בענן מה צריך לברך? כך שנו רבותינו הרואה קשת בענן מברך: ברוך אתה ד' אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. הרי מן המשנה, מן התורה מנין? דכתיב 'את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית'", הברייתא מופיעה ג"כ בגמ', וכ"פ השו"ע[1].
שנינו: "וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם". ואמרו בגמ': "ר' אבא אמר זה המסתכל בקשת.. דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן.. דמות כבוד ד'", והוסיפו שהמסתכל בקשת עניו כהות. ולכן כתב השו"ע: "ואסור להסתכל בו ביותר"[2].
וכתב החיי-אדם: "ומצאתי בספר א' שמו נעלם ממני שאין להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה". וכתב הברית-כהונה: "לענ"ד אינו נראה, דאדרבה אנחנו שמחים ונותנים תודה וברכה לד' אשר בחסדו כרת הברית הזאת שלא להשחית את עולמו עוד, וכ"נ דעת רבותינו הגמ' ובפוסקים ודעת הראשונים שתקנו ברכה זו, ועוד דאדרבה טפי עדיף להגיד לזולתו כדי שכל אחד.. ישימו לב לשוב אל ד' כי בראותם כזאת יכירו וידעו כי העולם כולו במצב קשה ונורא לולי רחמיו וחסדיו"[3].
ואכן כדברי הברית-כהונה נר' מהראשונים שכתבו שברכת הקשת היא מברכות השבח, ובספר-החסידים מסופר שאחד הפסיק באמצע חזרת הש"ץ לברך ברכת הקשת. וז"ל האלשיך: "..ע"י שיראוה בני-האדם שיתנו לב לשוב שתהיה נראית מהם יזכו שוזכרתי אתכם..", וכ"נ מהספורנו[4].
למעשה, הרואה קשת בענן יברך 'זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו', ולא יסתכל בה הרבה, ויספר לחבריו שיברכו ויודו לד' ויתעוררו בתשובה, וכ"פ הברכת-ה'[5].