אמרו בירושלמי שאחר שנגנז שמן המשחה משחו את המלכים בשמן אפרסמון, וכתב הרמב"ם: "אין מושחין מלכי ישראל.. אלא בשמן אפרסמון". ובמדרש: "וכשנכנסו נשמות של ישראל עדן טובלין אותן ברמ"ח נהרי בלסמון ואפרסמון"[1].
ומפני חשיבות השמן אמרו בתלמוד: "משחא דאפרסמון מאי מברכין עליהו?.. א"ר יהודה: בורא שמן-ארצנו.. דחביב ליה א"י.. ר' יוחנן אמר בורא שמן-ערב". דהיינו מכיון שאפרסמון גדל בעיקר בא"י והוא משובח מאוד לכן לרב יהודה מזכירים בברכה את א"י, ואף ר' יוחנן סובר ששמן אפרסמון קיבל ברכה מיוחדת מפני גידולו בא"י (אלא שהוא לא מזכיר את המילה ארץ בברכה). הרמב"ם והשו"ע פסקו כר' יוחנן[2].
ואכן סופר רומאי העיד: "אין מכל הבשמים מי שידמה לאפרסמון, הארץ היחידה שלה הוענק צמח זה היא ארץ יהודה". ומהגמ' וממקורות נוספים עולה שעיקר גידולו היה בבקעת ים-המלח[3].
הרבה ראשונים[4] זיהו אותו כצמח ה'בלסאן' בערבית שהוא הקומיפורה גלעדית. בקטורת נאמר: "קח לך סמים נטף גו'", חז"ל קראו לנטף 'צורי' ובמדרש כתבו שהצרי זה הבלסם[5].
כתב הרמב"ם: "שמן של אפרסמון וכיוצא בו מברך עליו בורא שמן-ערב", וצריך בירור מהי כוונתו במש"כ 'וכיוצא בו', וכעי"ז כתבו ראשונים נוספים[6]. משמע שא"צ זיהוי מוחלט לאפרסמון לברכה זאת.
בנוסף הרוקח והאגור כתבו שעל כל שמן של פירות (המסונן) מברכים 'בורא שמן ערב'. והשו"ע הביא מחלוקת אם מברכים על שמן שבשמוהו וסיננו, והסיק: "וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו"[7].
למעשה נר' שניתן לברך על השמן המופק מקומיפורה גלעדית בורא שמן-ערב[8].
_____________________________________________________________