על שהנחלת לנו ולאבותינו

אות א. ברכתה של ארץ ישראל

נאמר בדברים (פ"ח): "כי ד' א-לוהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים גו', ארץ חטה ושערה וכו', ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה וגו', ואכלת ושבעת וברכת את ד' א-לוהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך".

דהיינו התורה מבארת שא"י היא ארץ טובה, ומפרטת מעלותיה, ומסיימת שאחר שאוכלים ושבעים מתבואת א"י יש לברך על הארץ הטובה. הרי שזוהי ברכת א"י. ובגמ' (ברכות מח:) למדו מכאן את ברכת המזון, והברכה השניה היא ברכת הארץ ויהושע תיקנה משנכנסו לא"י.

ואמרי' שם: "תניא ר"א או' כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ... לא יי"ח". ולפי רש"י יש הו"א שנשים פטורות מברכת המזון בגלל שא"י לא ניתנה לנקבות להתחלק^[1]. הרי שהברכה היא על א"י.

ובגמ' (ברכות מו.) אמרי': "עד היכן ברכת הזמון ר"נ אמר עד נברך ורב ששת אמר עד הזן". ופרש"י: "עד היכן ברכת הזמון, שצריכין להיות שלשה וכשהן שנים לא יאמרוה". משמעות דבריו שלרב ששת יחיד מתחיל את ברכת המזון מברכת הארץ, הרי שהיא עיקר ברכת המזון^[2].

בארץ חמדה (ספר א, שער א סימן ה אות ט) כתב: "והנר'... שנתחייבנו בתור מצוה מן התורה להכיר טובה להשי"ת על הנחלת הארץ, ומכלל הן אתה שומע לאו שאסור להיות כפוי טובה ולזלזל במתנת ד' כו'. ופשוט שתנאי ראשון להכרת טובה זו הוא שלא ימאסו בארץ וישמחו בישיבתה, כי הבוחר לו לישיבתו ארצות חו"ל ומעדיפם על א"י הרי הוא מגלה במעשה שהוא מואס בנחלת ד' ואינו מודה ואינו מכיר בסגולותיה וכו' וע"י זה הוא עושה הודאתו בפה שמחוייב בה מן התורה כנ"ל פלסתר וכו'".

ואף בתולדות זאב (ח"א עמ' סב) לגבי מצוות ישיבת א"י, כתב: "קרוב הדבר להיאמר דבברכת המזון שאנו אומרים נודה לך... בזה נכלל הברכה ג"כ על ישובה של א"י, ומן הראוי שהיושבים בא"י יכוונו באמירת ברכה זו על קיום מצותן שיושבין בארץ כי אשרי חלקן בזה ובבא".

הרי שסובר שברכת המזון היא ברכה על מצוות ישיבה בא"י, וכעי"ז כתבו בתמורת תודה (בסוף ההקדמה), והביא דבריו ברבבות אפרים (ח"ד מד, קא). וכן מסקנת הבאהלה של תורה (ח"ד סו"ס ה), הבית מרדכי (כח) והאבני חפץ (פ"ס, הע' א).

א"כ ברכת המזון היא ברכת הודאה על א"י, ואולי אף ברכה על קיום מצוות ישיבה בא"י^[3].

אות ב. תיקון הברכה השניה

איתא בגמ' (ברכות מח:): "ת"ר מניין לברכת המזון מן התורה? שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן, את ד' א-לוהיך זו ברכת הזמון, על הארץ זה ברכת הארץ, הטובה זו בונה י"ם". משמע ששלושת הברכות נלמדו מהפסוק.

אלא שקשה מה שאמרי' שם: "א"ר נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן.. יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה י"ם כו'". משמע שברכת הארץ וברכת י"ם אינן מימי משה רבינו.

ואכן כתב הרשב"א (בד"ה הא): "קשה לי והא קיי"ל בסמוך דברכות אלו מדאו' נינהו, וי"ל דמטבען הוא שטבעו להן דאי מדאו' אם רצה לאומרה באיזו מטבע שירצה אומרה, ואתו משה ויהושע ודוד ותקנו להן מטבע לכל אחת ואחת בזמנה כו' ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין י"ם לא היו אומרין כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין. וכמו שאין אנו אומרין באותו מטבע שתקנו דוד ושלמה שאנו מבקשין להחזיר המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשין להעמיד המלכות ולהעמיד הבית ולהמשיך שלות הארץ".

וכ"כ הרמב"ן (השגות לספר המצוות שורש א), הרא"ה (בד"ה אמר), הריטב"א (בחידושין בד"ה אמר ובהלכות ברכות לריטב"א פ"ו, ס"ו), המאירי (בד"ה משה), הנימוק"י (בד"ה משה), התשב"ץ (ח"ב, קסא)^[4], וכעי"ז ברא"ש (פ"ז סימן כב, ובתוס' רא"ש בד"ה דוד) והאהל מועד (שער ברכות, דרך שמיני).

הרי ששלושת הברכות מהתורה, אלא שהנוסח של הברכה משתנה לפי המציאות. שעד שיהושע כבש את א"י הנוסח היה שונה מאחרי הכבוש, וכן כיום אנו מברכים לבניית המקדש ולהחזרת מלכות בית דוד, ואילו בימי שלמה אמרו על המשך המלכות והמשך קיום המקדש.

אות ג. נוסח הברכה השנייה

אחר שהוכחנו שהברכה השניה היתה בנוסח שונה מזמן ישיבת ישראל בא"י לזמן הגלות, יש להבין מה היה הנוסח בזמנם.

הנוסח המצוי הוא "נודה לך ד' א-לוהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה וכו'". ולכאו' א"א לומר שכך היה הנוסח בזמן שישראל ישבו על אדמתם, שכן כשישראל בא"י יש להם לומר נודה לך ד' א-לוהינו על שהנחלת לנו, שהיאך יודו על העבר ולא על זמנם. ובפרט שאם הכוונה לאבות, הרי שהם לא נחלו ובבראשית לא מוזכר לשון נחלה לגבי האבות כלל^[5].

א"כ מסתבר שהם היו אומרים 'שהנחלת לנו', ואחר הגלות שינו ל'שהנחלת לאבותינו'. ואכן בירמיה פעמיים מצאנו לשון 'הנחלתי' על א"י, אלא שפעם אחת נאמר (פ"ג): "על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם", ובפעם השנייה נאמר (פי"ב): "בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל". והחילוק ביניהם ברור, שבפרק ג מדובר שעמ"י בגלות והנביא מנבא שהם ישובו לא"י לנחלת אבותם, שהרי כעת הם בגלות ולכן היא נקראת נחלת אבותם. משא"כ בפרק יב מדובר שעמ"י בא"י (וד' מאיים להגלותם) ולכן היא נקראת נחלת עמ"י.

ומלשון הפסוק יש להוכיח שיהושע תיקן הודאה על נחלת דורו, ולא על נחלת אבותיו. שכן לשון הפסוק: "ואכלת ושבעת ובירכת את ד' א-לוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך", שעיקר ההודאה על מה שנתן לנו, ולא הודאה היסטורית על הניתן לאבותינו.

ואכן כ"כ האלשיך (דב' ח,י): "וברכת את ד' כו' והוא כי הנה יהושע תקן ברכת הארץ אך לא כנוסח אשר היא לנו עתה כי עתה אנו אומרים נודה לך כו' על שהנחלת לאבותינו ארץ כו' אך יהושע לא תקן כי אם נודה לך על שהנחלת לנו וזהו שמזהיר ואומר לישראל עשה באופן שואכלת ושבעת וברכת על הארץ הטובה אשר נתן לך שיהיה זה הנוסח שלך ולא שתאמר שהנחלת לאבותינו והוא שלא תגרום לגלות מארצך וע"י מה תהיה גורם דבר זה שתאמר אשר נתן לך הלא הוא כי השמר לך פן תשכח כו' שבמה שלא תשכח את ה' לא תגלה מארצך".

הרי לדברי האלשיך התורה מזהירה שיש לנו להודות על נחלתנו שבהווה בא"י, ולא להודות עליה על מה שקרה בעבר. וטעמא דמסתבר הוא, שאם ד' נתן לנו את א"י, ואנו אומרים לו תודה שנתת לאבותינו בעבר, הרי שכאילו מתעלמים מהנתינה שבהווה שהיא העיקרית. ואכן מצינו כעי"ז במכילתא דפסחא (בא,יח): "ונתנה לך, שלא תהא בעיניך כירושת אבות, אלא תהא בעיניך כאילו היום נתונה לך".

ואכן בגנזי הגאונים (ב"ב על י. עמ' קמ) כתוב: "מתוך נוסח ברכת המזון בא"י בתקופה הראשונה של הגאונים.. על ארצנו ועל נחלת אבותינו נודה לך... על שהנחלתנו והנחלת לאבותינו...". ואפשר שהנוסח הזה נשתמר מדרי א"י.

ואף נוסח רב שמואל בן חפני (מובא במילי דברכות, עמ' קלז) הוא: "על העץ ועל פרי העץ.. ועל ארץ.. שהנחלת לנו ..". ובגנזי קדם (ח"ב, עמ' 85) כתוב: "(ש)הנחלתנו ארץ...". וכן בספר ברכות מעין שלוש ומעין ארבע (עמ' קב) הביא נוסח מגניזה: "נודה לך... שהנחלתנו והנחלת את אבותינו ארץ חמדה... ".

ואף נוסח הרס"ג (מהגניזה הקהירית, עי' בפעמים 162, עמ' 60) הוא: "נודה לך... כי הנחלתנו ארץ חמדה".

ובסדר ברכות למהר"ם מרוטנבורג (מובא בתשב"ץ קטן שכב, כו, ועי' במש"כ בתחילת הסימן): "על המחיה ועל הכלכלה... שהנחלת והורשת לאבותינו לתתה לנו לאכול מפריה...". וכן בתניא רבתי (סימן כז) ובשבולי הלקט (קנז) כתבו: "נודה לך ד' א-לוהינו שהנחלתנו ארץ חמדה".

הרי לנו שבתקופת הגאונים והראשונים בהרבה מקומות באמת בירכו 'על שהנחלת לנו'. ואפשר שזה נוסח דרי א"י.

אות ד. בדברי האחרונים

ראינו לעיל שבזמן שישראל היו בא"י הנוסח של ברכת הארץ היה שונה מבזמן הגלות, וכתבנו שכנראה היה בסגנון 'על שהנחלת לנו', שכשישראל בא"י יש להם להודות על אחיזתם בהווה ולא על נחלת אבותם.

ואכן המבי"ט בבית א-לוהים (שער היסודות, סא) כתב: "ראוי לחקור בזמן המשיח והתחיה בעניני סדור התפילה אשר נתפלל אז באיזה אופן יהיו. אחר שנהיה בני חורין בא"י איך נתפלל ושבור עול גוים מעל צווארנו ותוליכנו קוממיות לארצנו כו' (הוא עבר על הרבה ברכות) היא ברכה שא"צ וכו'. ובהיות כי אנשי כנה"ג בתחילת בית שני תקנו כל נוסח התפלות והברכות קשה יותר כי איך תקנו והשב את העבודה ותעלנו בשמחה לארצנו.. (האריך שבבית שני היו צריכים להתפלל כל התפילות כי גאולתן לא היתה שלמה) אבל אחר ביאת המשיח ובנין ביהמ"ק.. איך נתפלל אלו התפלות".

וכתב: "ואני חושב כי לא כל נוסח הברכות והתפלות תקנו אנשי כנה"ג, שהרי ברכת המזון אמרו חז"ל משה רבינו תיקן ברכת הזן יהושע תיקן ברכת הארץ... ולא לבד עניין הברכה... אלא הנוסח עצמו כמו שהיא סדורה אצלנו אפשר שתקנו כי אין שום מילה באלו הברכות בפרט בהזן והארץ שלא תאמר בזמן משה עצמו ובזמן יהושע, ואפי' מימי האבות היו יכולים לומר...". "והתחיל בתיקונה נודה לך... לאבותינו ולא אמר לנו כי גם לדורות הבאים תיקנה, ואפשר שכיון גם אל האבות כי להם ניתנה הארץ להנחיל אותה לבניהם".

דהיינו המבי"ט אומר שהתפילות והברכות ישתנו כשהמציאות תשתנה, אולם דווקא לגבי ברכת הארץ הוא כתב שלא היה שינוי, וזה בניגוד לכל הראשונים שראינו לעיל, והרבה אחרונים. ומ"מ מדבריו נלמד שכשהמציאות משתנה יש להתפלל בהתאם לזה.

ולפ"ז בזמנינו שהרבה מעמ"י שב לא"י והקמנו מדינה, לכאו' אסור להתעלם מאחיזתנו הנוכחית ולהודות רק על אחיזת העבר^[6], ויש לנו לומר 'שהנחלת לנו (ולאבותינו)'^[7].

ואכן האורח ישרים (לרב מנחם צבי טאקסין, עמ' סא) שהיה לפני קום המדינה, כתב: "ולעתיד נאמר במהרה בימינו נודה לך... שהנחלת אותנו ...".

והנה הרב חיים דוד הלוי (מקור חיים השלם, פרק פא עמ' 97) כתב שעד שיהושע כבש את הארץ הנוסח של הברכה השנייה היה שונה. וכתב: "ונוסחת ברכת הארץ שהתקין יהושע היתה ממש כפי שבאה לידי חיוב בתורה.. ונוסחתה היתה בודאי כך: נודה לך... על שהנחלת לנו... השינוי העיקרי והברור שאחר הגלות הוא מילת לאבותינו שבאה במקום לנו שבנוסח המקורי של יהושע... לענ"ד היה מן הראוי שחכמי דורנו זה שזכה לאתחלתא דגאולה יחזירו שוב לנוסח ברכה זאת מילת לנו שהיתה ללא ספק במקור, ותהיה זאת מכלל תודתנו לד' א-לוהינו שזכנו להתנחל שוב בארץ חמדתנו".

ואף בברכת שרגא (לרב שרגא היימן, עמ' יב) כתב: "עלתה בדעתי... שיהושע מסתבר שתיקן להודות על נתינת הארץ וכלשון התורה... 'אשר נתן לך', אלא לאחר החרבן נשתנתה.. לנוסח 'על שהנחלת לאבותינו' כיון שא"א לומר על שנתת לנו בישיבה על אדמת ניכר... ולפ"ז עתה כשאנו זוכים עכ"פ בישיבת הארץ יש לחשוב מתי תשוב עטרה ליושנה ולומר לשון התורה שנתת לנו, לדוגמא נשאל אם אחד יאמר אשר בחר באבותינו מכל העמים ונתן להם את תורתו, האם יצא בזה ברכת התורה? ולכתחילה בודאי אין לומר כן".

ובחוברת המעיין (גליון 237, עמ' 39) כתב שהרב דוד לוין והרב חיים שרגא פרנק הוסיפו בברכת המזון: "שהנחלת לאבותינו ולנו".

הרב יצחק ברנד (קדושת ציון מד, אב התשע"ט) האריך להוכיח שבזמן יהושע אמרו בסגנון 'על שהנחלת לנו', וכתב: "ונר' לומר שמי שאומר שהיום לא הקב"ה נתן לנו את א"י... אותו אדם לא יי"ח בברכת המזון.. כיון שישנו חיוב להודות להקב"ה גם על הארץ אשר נתן לנו בדורנו... הרי שמי שאינו מאמין בזה - לא יי"ח בברכת המזון".

ומסקנתו: "נר' שאף מי שאו' את הנוסח הרגיל שהנחלת לאבותינו ועכ"פ מאמין שכעת הקב"ה נתן לנו את א"י – אפשר לומר שזה כלול בתוך הברכה הזאת. אבל מי שאינו מאמין בזה כלל ואו' שלא הקב"ה הביא אותנו כעת לא"י... ושאסור להודות על זה... ומה שאומרים בנוסח שהנחלת לאבותינו הכוונה רק בזמן יהושע... נר' שבמקרים האלו לא יצאו כלל ידי חובת ברכת המזון... ועיקר הברכה בזמן שהקב"ה נתן לנו את א"י היא להודות על התקופה שהאדם נמצא בה, ואין זה מספיק שהוא מודה על מה שהיה בדורות הקודמים וכופר במה שיש כעת". וכתב שזה נכון גם על מעין שלוש^[8].

אות ה. מסקנת הדברים

עיקרה של ברכת המזון היא ההודאה על א"י, ובברכה השניה בברכת המזון אנו מודים לד' שהנחיל לנו את א"י. בזמן שישראל היו על אדמתם הנוסח כנראה היה בסגנון 'נודה לך... על שהנחלת לנו ארץ חמדה כו'', אולם אחר הגלות שינו ל'על שהנחלת לאבותינו'.

בזמננו ששבנו לא"י יש לנו לקיים את עיקר החיוב של ההודאה, ולהודות לד' שנתן לנו את א"י^[9]. ולפי' יש לומר בברכת המזון "נודה לך ד' א-לוהינו על שהנחלת לנו ולאבותינו כו'"^[10].

הערות שוליים