איתא בגמ': "ת"ר הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין ואסף אתכם בדין ועתיד להקימכם בדין.. ויודע מספר כולכם והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם ברוך מחיה המתים", וכ"פ הרמב"ם והשו"ע[1], הרי שיש לברך כשרואים הקברות.
אמנם בירושלמי איתא: "העובר בין הקברות מהו אומר?.. אשר יצר אתכם בדין.. ברוך מחיה המתים". ולכאו' משמע שצריך להיות בסמוך לקברות. ואכן יש אחרונים שכתבו שהברכה רק לנמצא אצל הקברים, ונימק הצי"א שצריך לראות הקבר עצמו ולא המצבה[2].
אלא שיש לדחות דבריהם:
א. יש להעדיף לפסוק כברייתא המובאת בבבלי מאשר לפי דברי אמוראים מהירו'[3].
ב. אף לגבי ברכת ראיית בתי ע"ז, הבבלי כתב בשם ברייתא לשון ראייה, והירו' כתב: "העובר לפני בתי ע"ז או' בית גאים יסח ד'", ובוודאי אין כוונת הירו' שצריך לעבור בבית ע"ז, שהרי זה אסור. וז"ל הרמב"ם: "ולפיכך יוודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלה שהוא בית ע"ז.. אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה.. ק"ו דין בית ע"ז עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכש"כ ליכנס בו"[4].
אלא ע"כ שכוונת הירו' שהאדם ראה את בתי הע"ז, אף מרחוק, והמשמעות 'עבר' היא שבטעות קרה והאדם עבר וראה הקברות או הע"ז[5], ולכתחילה אין לאדם לבוא לקברות או למקום ע"ז.
ג. לפי התורה וחז"ל יש להימנע כמה שאפשר מלהיטמא למתים ואין ללכת לקברות לחינם (שלא לשם קבורת המת)[6], והיאך אפשר לומר שתיקנו ברכה על זה.
ד. בגמ' (ברכות נח.) מסופר שרב ששת שהיה סומא בירך על מלך גוי, וזאת אע"פ שבברייתא המובאת בגמ' הלשון 'הרואה מלכי אוה"ע', א"כ מבואר שא"צ ראיה ממש, אלא עצם הידיעה (או ההרגשה) זה בכלל 'הרואה'.
והרי אצלנו כמה ראשונים[7] כתבו שהברכה היא על ההתעוררות בראיית הקבר. א"כ אפילו אדם העומד מחוץ לבית עלמין ורואה המצבות ומתעורר ליבו מתוך זה, יש לו לברך, והדברים ק"ו.
ה. לגבי הקריעה על ראיית המקדש, י"א שאם רואה הבניין שנמצא שמה – נחשב כרואה מקום המקדש וחייב בקריעה, וי"א שצריך לראות רצפת העזרה[8]. ונר' שאצלנו לכו"ע ראיית המצבה היא ממש כראיית הקבר. שכן כשרואה בניין שנמצא במקום המקדש, אין ניכר מהבניין עצמו שהוא במקום המקדש, משא"כ בראיית המצבה ברור לכולם שהיא של קברים.
ו. יש אחרונים שרצו לדייק מדברי הכלבו[9] שכתב 'הרואה קברי ישראל או' יחיו מתיך..", ואז כתב: "העובר בין קברי ישראל או' ברוך אשר יצר אתכם בדין כו'", א"כ משמע שהברכה אינה על ראיה מרחוק.
אמנם נר' שאין לדקדק כן, מכמה סיבות: 1. היות ובבבלי הגירסה היא 'הרואה', אם דעת הכלבו היתה שההלכה לא כבבלי, היה לו לכתוב זאת מפורש, ולבאר למה לא לפסוק כברייתא המובאת בבבלי[10]. 2. כמעט כל הראשונים כתבו 'הרואה'[11], ולא מסתבר לומר שהכלבו יחלוק עליהם בלי לציין זאת. 3. הירו' כתב העובר על הקברים גם לגבי קברי אוה"ע, אך הכלבו כתב 'הרואה קברי אוה"ע', ולמה בזה הוא לא נקט כירו'? אלא נר' שהכלבו העתיק לשון הירו' 'העובר על קברי ישראל', אך אין כוונתו שיש מח' בין הירו' לבבלי, ולפסוק כירו'[12]. 4. כמה אחרונים סוברים שהארחות-חיים זה מהדורה חדשה של הכלבו[13], והרי הארחות-חיים כתב לשון 'הרואה' בלחוד.
ז. הרמב"ם, הרי"ף, הרא"ש והרבה מאוד ראשונים כתבו לשון 'הרואה קברי ישראל', וכ"כ השו"ע. ואין לנו לשבוק כל הראשונים בעבור ספק בהבנת הכלבו. ואם דעתם היה שלא מספיק ראייה מרחוק – בוודאי שהיה להם להדגיש זאת. והרי אף על ברכת הקשת נקטו לשון הרואה למרות שאין להסתכל בה ביותר, וההסתכלות מרחוק, וכן לגבי ברכת החמה שא"א להסתכל בה, וכן הוכיח בצל החכמה[14].
ח. כתב הרמב"ם : "לא יאחז אדם ס"ת בזרועו ויכנס בו.. לבית הקברות". והשו"ע כתב: "אסור לקרות קריאת שמע תוך ארבע אמות של מת או בבית הקברות ואם קרא לא יצא"[15]. והיאך אפשר לומר שחכמים יתקנו ברכה בשם ומלכות שיש לאומרה דווקא במקום כזה.
למעשה נר' שהרואה קברות ישראל (ומתעורר מזה) – צריך לברך ברכת אשר יצר אתכם בדין, וכ"פ הרבבות-אפרים והבצל-חכמה[16].