שנו בברייתא (שבת כא:) לגבי זמן הדלקת נר חנוכה: "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", א"כ זמן ההדלקה הוא 'משתשקע החמה', וכתוב במסכת סופרים (כ,ב): "מצות הדלקתו - משקיעת החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. ואע"פ שאין ראיה לדבר- זכר לדבר: לא ימיש עמוד הענן יומם וכו'". משמע שהזמן הוא משקיעה החמה, שהוא בזמן שעמוד הענן והאש מתחברים[1].
ישנן ג' דעות בראשונים לגבי מהו זמן 'משתשקע החמה'.
דעה א' – מתחילת השקיעה:
כתב הרמב"ם בהלכות חנוכה (ד,ה): "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק". א"כ לרמב"ם זמן ההדלקה הוא עם השקיעה, דהיינו בתחילת השקיעה יש להדליק. וכ"פ הבה"ג (חנוכה, ט) שזמן ההדלקה הוא מתחילת השקיעה.
וכתב היראים (רעד): "וכן נ"ל עיקר דמשתשקע החמה הוא קודם שקיעת החמה.. ולא כדברי רבינו יעקב שפירש דשקיעת החמה קודם למשתשקע..". וכתב: "בנר חנוכה מצותה משתשקע החמה בעוד קצת יום קאמר, דכיון שהחשיך קצת לא הוי שרגא בטיהרא ובאותו זמן מתחילין בנ"א לשוב לבתיהן ומתמיהין שרואים נר בעוד היום ויודעין שמשמחת מצוה היא ואיכא פרסומי ניסא".
וכעי"ז כתב המהר"ם מרוטנבורג (סימן ריח): "ונר חנוכה נמי מדליקין מבעוד יום משתשקע החמה כל זמן שפני המזרח מאדימים, ואע"ג דאכתי הן עוד היום גדול וא"צ לאורה".
וכ"ה דעת ר"י מלוניל (בד"ה דאי)[2], מנורת המאור (ח"ב, פרק התפילות, חנוכה), וכ"נ מהתניא רבתי (לה), וכ"נ מצרור החיים (ד"ז, ג) ומהמאירי (כא: בד"ה אחר ו- כג: בד"ה נר) ומספר מצוות הזמניות (חנוכה).
א"כ לשיטה זאת יש להדליק בתחילת השקיעה[3] שזה בתחילת בין השמשות[4].
דעה ב' – מתחילת בין השמשות, סוף השקיעה (הראשונה):
כתב הריטב"א (שם בד"ה ועיקר): "משתשקע החמה, פי' היה נר' כי סוף השקיעה דהיינו בין השמשות קאמר.. כדפי' ר"ת.. ומיהו ודאי אם רצה להדליק מתחילת השקיעה מדליק", וכן דעת הר"ן (חידושי הר"ן שבת לד. בד"ה איזהו, והר"ן על הרי"ף כא: בד"ה מצוותה) וכ"נ מהרשב"א (בד"ה הא).
וכ"נ דעת השו"ע (או"ח סימן תערב) שכתב: "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה". משמע שאין להדליק קודם השקיעה, אבל מתחילת השקיעה יש להדליק, ומש"כ אח"כ להדליק בסוף השקיעה כנראה כוונתו לסוף השקיעה הראשונה וכראשונים הנ"ל, וכ"כ המשחא דרבותא (שם) והמנחת כהן (לרב אברהם הכהן מ"א, פ"ג) בדעת השו"ע[5].
א"כ בין לדעה א' בין לב' יש להדליק בתחילת ביה"ש, אלא שלדעה הא' זה בין-השמשות שלנו, ולדעה הב' זה ביה"ש של ר"ת.
דעה ג' – מצאת הכוכבים:
כמה ראשונים כתבו שהזמן הוא מסוף השקיעה השניה, דהיינו מצאת הכוכבים. כ"כ ר"ת (ספר הישר, קפא), המנהיג (חנוכה), האגודה (שבת כא:), ההגמ"ר (שבת פ"ב, סימן תנה) וכ"נ מהרא"ש (ב,ג), מהתוס' (מנ' כ: בד"ה נפסל)[6] ומהעיטור (מילה,ח"ג).
סיכום להלכה:
אע"פ שהרבה אחרונים נקטו כדעה ג', מ"מ היינו מפני שמנהגם היה בעניין ביה"ש כדעת ר"ת, אולם בא"י הוקבעה ההלכה והמנהג כשיטת הגאונים שיש רק שקיעה אחת, א"כ יש לנו לנהוג כדעה הראשונה.
ואכן כ"כ כמה אחרונים [הפר"ח, הגר"א, הערוה"ש ועוד[7]], שהנוהגים כגאונים בעניין השקיעה יש להם לנהוג כשיטה א'.
ונר' שהעיקר להלכה שיש להדליק מתחילת השקיעה, מהטעמים הבאים:
א. כן דעת הרבה מהראשונים, ובכללם הרמב"ם, הרי"ף והגאונים. וכן נקטו הרבה אחרונים[8]. והרי במקום שלא נתברר דעת השו"ע י"א שהולכים לפי הרמב"ם, והרי אצלנו יש מח' אחרונים בדעת השו"ע וגם אנו לא נוהגים כדעת השו"ע בעניין ביה"ש של ר"ת, א"כ יש ללכת לפי הרמב"ם[9].
ב. היות ואנו פוסקים ונוהגים כדעת הגאונים בעניין השקיעה אף לגבי דינים מהתורה, הרי שיש לנו ללכת כשיטה הא' שהיא לפי הגאונים.
ג. אם נלך כמו הדעה הב' או הג' ונדליק בתחילת השקיעה השניה של ר"ת או בצאת-הכוכבים (של ר"ת) – הרי שזה מעל שעה מהשקיעה של הרמב"ם ושיטתו, ויותר מחצי שעה מצאת-הכוכבים של הרמב"ם ושיטתו - ואז נכנס לספק ביטול מצוה ולספק ברכה לבטלה[10].
ומנגד אם נדליק מהשקיעה שלנו, אזי אף לדעות הב' והג' נצא ידי חובה (שכן מפלג המנחה ניתן להדליק)[11].
ויש להדגיש שלהדליק בצאת-הכוכבים שלנו אינו נכון לאף שיטה, וכפי שכבר העיר הרב שיר יוחנן (ירחון האוצר, שם).
ד. ממסכת סופרים כמפורש כשיטה שההדלקה היא כשעדיין לא לילה (ששם אמרו שיש מפגש בין עמוד הענן לעמוד האש).
ה. יותר מסתבר שהתרמודאים לא היו מתחילים ללכת בחושך גמור, אלא כשיש מעט אור, וכעי"ז כתבו בתשובות הגאונים (רלג).
ו. הדלקת הנר היא כזכר להדלקת המנורה במקדש כדברי הרמב"ן (במדבר ח, ב), וישנם מעל 10 דיני נרות חנוכה הנלמדים מדיני המנורה[12]. א"כ כשם שיש להדליק המנורה בין הערביים, ומרש"י ומתוס' (מנ' פט. בד"ה אין) עולה שהכוונה לשקיעה, א"כ ה"ה אצל נרות חנוכה שיש להדליק מהשקיעה.
ז. המנהג אצל הרבה מהאשכנזים להדליק בשקיעה, וכן המנהג הקדום של הספרדים ואף כעת חלק מהספרדים נוהגים כן[13].
ח. כמה אחרונים כתבו שלפי הנסתר יש להדליק בשקיעה, ושכן נוהגים המקפידים בחכמת הנסתר[14].
למעשה: יש להדליק נרות חנוכה מתחילת השקיעה (בזמן בין השמשות).
הערות שוליים
3. כתב המאירי (שבת כא. בד"ה ממה) : "נויי מצוה הוא לעשות בשמן אחר שהנס היה בשמן".4. כתב הרדב"ז (תתקמה): " כתב הסמ"ק שאנו מדליקין בביהכ"נ לצד דרום זכר למנורה א"כ צריכין אנו ג"כ לסדר הנרות כמו שהיו מסודרין במנורה.. ע"כ, הרי לך בהדיא שיש לסדר הנרות בביהכ"נ כסדר המנורה ומינה נהי שצריך להניח אותה בדרום העולם כמו שהיו מניחין המנורה". ואכן כתב המשנ"ב (תרעא,ס"ק מ-מב) שהטעם שיש להניח החנוכיה בדרום זה זכר למנורה, וכן לגבי סידור הנרות נלמד מהמנורה.5. הראב"ד (הלכות ברכות יא, טו) כתב שאפשר שבברכות על מצוה מדרבנן אומרים 'על' ולא 'ל', והטעם שבנרות חנוכה הלשון 'להדליק': "מפני שזו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה לפיכך עשאוהו כשל תורה".6. כתב החסד לאברהם (אבן השתיה, עין הקורא נהר נח): "דע כי בנרות צריך תנאים, הא' באיזה כלי ראוי לנר חנוכה, דע שט"ו מיני כלים ראוים להדלקה וכל הקודם קודם מהם משובח משום זה אלי ואנוהו, הא' כלי זהב, ב' כלי כסף... וכל הט"ו כלים הנזכרים שאינם יכולים לעמוד מאליו בלא סמיכה אינם ראויים לנר חנוכה". ובכת"י: "וכל כלי מאלו הנזכרים שאינו יכול לעמוד מאליו אלא שצריך לסומכו בדבר אחר, אינו ראוי לנר חנוכה, ולא לנר שבת שמברכין עליו, שכל נר שאנו מברכין עליו צריך שיהיה כלי, והכלי שאינו יכול לעמוד על שוליו אינו ראוי להדלקה, שאנו למדים נר חנוכה מנרות מנורת בית המקדש שהיו כלי מכלי בית המקדש".7. כתב המנהיג (חנוכה אות קמח): "וייראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר חנוכה.. אלא נהגו כך על שם שהנס בא במקדש בית עולמים ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס שכולם מתקבצים שם (אב"ן)".8. כתב הברכי יוסף (או"ח תרעט): "יש ליזהר להתפלל מנחה בערב שבת של חנוכה ואח"כ להדליק נר חנוכה, כי תפלת מנחה נגד תמיד של בין הערבים, ונר חנוכה זכר לנס הנעשה בנרות המנורה, הנדלקות אחר תמיד של בין הערבים".9. כתב בנר מצוה: "מדאמר שם (שבת כג:) אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות.. עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד נמי אינה עולה. ועל כרחך היינו טעמא מפני שהנס נעשה בנר, וזה לאו נר הוא רק מדורה, כיון שהקיפוה פתילות הרבה אין זה נר כלל".10. בניין שלמה (א,נג) כתב שההדלקה (בבית כנסת) ביום היא זכר למנורה שהיו מדליקין אותה גם ביום (ע"פ הרמב"ם בהלכות תמידים ומוספין ג,י-יב).11. השאילת יעב"ץ (ח"א סימן ד) כתב: "ואפשר שמצותו היא ג"כ שתהא דולקת והולכת כל הלילה (וכ"נ אחר שלמדנו דינו ממנורה שבה היה הנס, וכן סמכו האחרונים ז"ל ללמוד ממנה בכמה דברים לנר חנוכה, א"כ שפיר דמי ליתן לה כמידתה שתהא דולקת מערב עד בוקר כמנורה)".12. סדר היום (סדר חנוכה והקריאות, סוד"ה ובעניין): "ומצותה מי' טפחים עד י"ח טפחים שכן גובהה של מנורה י"ח טפחים".13. מאירי (שבת כא. בד"ה ולמדת): "ואף חידוש הפתילות בכל לילה אינו מן הדין אלא דרך הדור ומדמיון נרות של מקדש". וכ"כ אורח"ח(חנוכה, ה).הרי שהלכות רבות נלמדו מהדמיון למנורה, ואע"ג שלא כולם מוסכמות, מ"מ ניתן לראות מכללן שהרבה פוסקים אכן הבינו שיש לדמות נרות חנוכה למנורה בכמה דינים.