נצטווינו 'בסכת תשבו שבעת ימים', וביארו בברייתא: "תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי... אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה", ושנו: "ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה", ומסקנת הגמ' שמברכים על ישיבת הסוכה כל ימות החג[1].
שנו בברייתא: "נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב-בסוכה", ומשוים זאת לתפילין שכל זמן שמניחן מברך עליהן, וכתב הרי"ף: "ואסיקנא דכל שעה שנכנס לישב בה מברך לישב-בסוכה, דגמרי' לה מתפילין", וכ"פ הרמב"ם, רה"ג ובתרגום יונתן: "בִּמְטָלַיָא מְבָרְכִין לְבַרְיֵיהוֹן כָּל אֵימַת דְעַיְילִין תַּמָן". וכתב רבינו-מנוח: "ונקוט כללא בידך דכל מידי דבעי סוכה בעי ברוכי וליכא ספיקא, וכ"כ המאירי שהמנהג לברך על הלימוד בסוכה[2].
אולם יש ראשונים שכתבו שאין נוהגים לברך על השינה, או משום שלפעמים לא מצליחים להירדם, או כמש"כ הרא"ש: "ורבינו תם פירש לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה, אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה והיא פטרתן"[3].
הגר"א פוסק כרמב"ם, אך השו"ע והרמ"א כתבו ש'נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה', וכן המנהג הרווח.
הרבה אחרונים כתבו שאם האדם לא מתכוון לאכול בסוכה [כגון שהוא בתענית או מבקר בסוכת חבירו או מטעם כלשהו]- צריך לברך לישב-בסוכה על השינה, שאין שייך לומר שהיא נפטרת אגב האכילה[4]. אולם המאמר-מרדכי דחה זאת שלר"ת לא תיקנו ברכה על השינה.
למעשה נר' שהנכנס לסוכה ואין דעתו לאכול, יברך לישב בסוכה על השהייה/השינה בסוכה, וכ"פ הליכות-שלמה[5].
עי' בצלעות הארון חלק ב, בחקירה בגדר תשוב כעין תדורו [לחץ כאן].
הערות שוליים:
1. ויקרא (כג), סוכה (כו., כח:, מה:) וירו' (ב, י).
2. רי"ף (כב.), הלכות-סוכה (ו, יב), רא"ש (ד, ג), מאירי (סוכה כח:) ותרגום (וי' כג, מב).
3. עי' בכלבו (עא) ובתוס' (סוכה מה:).
4. ט"ז, מג"א ומשנ"ב (סוף תרלט) וחי"א (קמז, טו).
5. הלכ"ש (ט, טז). כפשט דברי חז"ל, וכ"ה דעת הגאונים ורוב הראשונים, וכ"פ הרבה אחרונים, ובפרט שכ"פ הרמב"ם (עי' בברור חובת-כיפה, הע' 49, שי"א שקיבלנו הוראות הרמב"ם בדינים שאינם מפורשים בשו"ע). ועי' בראב"ן הירחי (כלה א, ה) אסור לעשות המצוה בלי ברכה, וע"ע במתחזקים בתורה (התשע"ח, לד).