במאמר 'זמן הדלקת נרות חנוכה' התבאר שזמן הדלקת נרות חנוכה הוא מתחילת השקיעה כדעת הגאונים. כעת נותר לברר סוף זמן ההדלקה.
לגבי הדלקת נרות-חנוכה, שנו בברייתא (שבת כא:): "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", וביארו בגמ': "אמר ר' יוחנן עד דכליא ריגלא דתרמודאי", ופרש"י שזאת אומה שמלקטין עצים משחשכה. הרמב"ם (חנוכה ד,ה), הטור (או"ח סימן תערב) ועוד ראשונים כתבו שזמן זה הוא כחצי שעה.
וכתב הרמב"ם: "אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק. וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר".
א"כ לרמב"ם יש להדליק לכתחילה בשקיעה, ואין להדליק אחריה, ומ"מ בדיעבד ניתן להדליק עד כחצי שעה אחר השקיעה. ואם לא הדליק בחצי שעה אחר השקיעה- אין להדליק עוד.
וכתב הפסקי הריא"ז: "ובתוך זה השיעור יכול להדליק אם איחר מלהדליק, אבל מכאן ואילך אינו יכול להדליק והרי ביטל המצוה". וכ"כ השלטי גיבורים (על הרי"ף ט.) בדעת הרי"ף (ועי' במש"כ הר"ן עליו), וכ"כ עוד כמה ראשונים שמדין הגמ' מי שלא הדליק בכחצי השעה– איבד המצוה[1].
מדברי ראשונים אלו מבואר שאף בזמנם – זמן ההדלקה הוא עד כחצי שעה מהשקיעה. וכן המהר"ל (נר מצוה) העלה שיש להקפיד להדליק עד הזמן שאמרו חז"ל, אף בזמנו שהיו מדליקים בפנים.
אולם התוס' (שבת כא: בד"ה דאי) סוברים שאע"ג שמעיקר הדין זמן ההדלקה הוא עד כחצי שעה בלבד, מ"מ הם כתבו שהיות ובזמנם הם הדליקו בפנים הדין השתנה, וניתן יהיה להדליק כל הלילה (ואולי יהיה צריך שחלק מבני הבית יהיו ערים), וכ"כ הרבה ראשונים[2].
ומ"מ אף לדבריהם ראוי להדליק לכתחילה בתחילת זמן ההדלקה, הן משום זריזין מקדימין למצוות הן משום מצוה בזמנה. ואכן כ"כ האגודה (שבת כא:): "לפירוש התוס' ורוב הגאונים מצוה להדליק מתחילת הלילה ואם לא עשה כן ידליק כל הלילה", וכעי"ז כתבו הסמ"ק (רפ), האהל מועד (מו"ק, ד"א) ועוד.
אולם יש שיטה שלישית הסוברת שאף מעיקר הדין מותר להדליק עד הבוקר בדיעבד, אלא שמצוה מהמובחר להדליק עד זמן שכלתה רגל מהשוק (ומשום זריזין מקדימין למצוות), כ"כ הצרור החיים (ד"ז,ג) בשם רבינו יונה, וכעי"ז כתבו הרשב"א (בד"ה הא) והרי"ו (נ"ט,ח"א).
א"כ יש שלוש שיטות עיקריות: שיטת הרמב"ם וסייעתו שיש להדליק עד כחצי שעה אחר השקיעה, ואחרי זה עבר זמן המצוה, ואין חילוק בזה הזמנים השונים. שיטת התוס' וסייעתו, שאע"פ שמעיקר הדין יש להדליק רק עד כחצי שעה, מ"מ בזמן הסכנה והגלות ניתן להדליק בדיעבד כל הלילה. ושיטת רבינו יונה וסייעתו שאף מדין הגמ' ניתן בדיעבד להדליק כל הלילה, אלא שמ"מ המובחר להדליק בתחילת הזמן.
בימינו בא"י נר' שיש להדליק בברכה רק עד כחצי שעה אחר השקיעה, ומהטעמים הבאים:
א. פשט דברי הברייתא והמסכת סופרים שזמן שחכמים קבעו הוא עד שתכלה רגל, ולא כל הלילה. והשיטה הרוצה לשנות זאת מפשוטה עליה מוטלת חובת ההוכחה.
ב. כשיטה זאת סוברים הגאונים, הרי"ף והרמב"ם ועוד, ראשונים שאנו נמשכים אחריהם במרבית הפסקים.
ג. במקו"א[3] הוכחנו שבא"י בזמננו חייבים להדליק מבחוץ, וממילא אף לשיטת התוס' וסייעתו יש להדליק בכחצי השעה הראשונה בלחוד, וא"א להדליק כל הלילה.
ד. אף אם יהיה דבר זה בספק, הרי שספק מצוה מדרבנן לקולא, וכן סב"ל, וממילא אין לאדם להכניס עצמו לידי ספק ולכתחילה לבוא להדליק אחר כחצי שעה מהשקיעה[4].
ה. היות וא"א ללמוד מדברי השו"ע לזמננו (שכן בזמננו יש להניח בחוץ, וכן אנו לא פוסקים בעניין השקיעה כר"ת), אזי י"א שקיבלנו הוראות הרמב"ם בכה"ג[5].
למעשה נר' שיש להדליק נרות חנוכה מעת השקיעה עד כחצי שעה אחריה בברכה. ויש להשתדל ביותר שלא להדליק בברכה חצי שעה אחרי השקיעה[6].